התעייפות בזוגיות: מתי לדאוג?

שלום רב,
אני בת 27 וללא קשר רציני כבר שלוש וחצי שנים. (היה לי קשר של שנתיים). במשך שנים אלו ניסיתי מאוד להכיר , יצאתי להרבה דייטים אך הדבר לא צלח. יש לציין כי אני בחורה מרשימה ואיכותית (מבחינות רבות). בכל אופן, הבחורים שהתלהבתי מהם לא התלהבו ממני והיו הרבה שהתלהבו ממני וחיזרו אחרי אך אני לא הייתי מעוניינת בהם.יש לציין כי אני מאוד מודעת לעצמי ולמעשי. כעת אני בתקופה בה אני מאוד שלמה עם עצמי , עם המראה וכו'.. (דבר שאני עובדת עליו ומנסה לשפרו בכוחות עצמי). אני בתקופה בה אני אופטימית ומנסה להנות מעצמי ועיסוקיי גם ללא בן זוג. אני בתקופה שדיי טוב לי ולא כל כך מעוניינת להכיר (כמובן שאם יכירו לי בחור אשמח , אך יצויין כי אני לא עושה את מירב המאמצים כדי להכיר כגון יציאות רבות , אתרי היכרויות...) כשאני מנסה לנתח את הסיבה לכך (וקשה לי קצת למצוא אותה) אני מניחה כי הדבר נעשה בעקבות הכישלונות האחרונים, תחושה של אכזבה התלהבות מבחור אך הוא לא ממני והרגשה של "כשזה יבוא , זה יבוא.., לא לנסות להתאמץ מידי" - אני מרגישה כי אני לא מתלהבת כל כך להכיר בחורים כמו בעבר . האם זה בסדר או אולי זה שלב שצריך להדליק נורה אדומה?תודה

שני יקרה,
עושה רושם שזה בסדר, ושזה שלב, ושפשוט התעייפת מלהתאמץ להגיע למשהו כשאין תוצאות. זה אכן באמת מאמץ נפשי לא פשוט, ובעיקר כאשר הציפיות גבוהות. אז באופן טבעי, מנמיכים ציפיות לזמן מה, ו"נחים" נפשית. תופעה טבעית לגמרי. זה יכול לקחת מספר חודשים, ואפילו שנה, לפני שכדאי שתתחילי להיות קצת מודאגת, כדי שלא להכנס להרגל של להיות לבד (וגם להיות לבד זה בסדר, אם טוב לך עם זה, אבל נדמה לי שלא זו המטרה שלך).