התנתקות מחבורה: איך להתמודד

היי ד"ר, אני בת 23,
התחלתי את השנה השלישית שלי בתואר שמונה בערך 160 איש. בשנה האחרונה היו הרבה שינויים, התנתקתי מחבורת בנות שהרגשתי לא טוב איתן, וזה באמת שיפר את מצבי הנפשי וגם את הציונים שלי (הרגשתי שהן מורידות אותי במקום לפרגן לי).
העיניין הוא שעכשיו אני מוצאת את עצמי לבד השיעורים, אחרי חופשת קיץ בה לא שמרתי על קשרים עם אנשים מהתואר. אני נכנסת לכיתה, מתיישבת, לומדת, חוזרת הביתה. כולם מסביבי בחבורות, ואני לא מוצאת את עצמי בין כל הרעש. אני בן אדם חברותי, אופטימי, יש לי חברות מהבית, יש לי בן זוג. ומשום מה, הביטחון שלי עם האנשים בתואר בריצפה... אני לא מצליחה להתגבר על המחשבות של "אני לבד, אני לא מוצאת את עצמי, לא כיף לי". אני לא מצליחה לפתח שיחה קטנה עם חברים, כי בתחושה שלי הם כבר מצאו את עצמם, ומרוצים איפה שהם, אז למה שירצו להתחבר גם איתי... זה מאוד מתסכל אותי. אני לא בן אדם שנשבר.. אני מאוד רוצה להצליח ולהשקיע בלימודים, אבל הנושא הזה מאוד מעסיק אותי. אציין שדיברתי עליו עם ההורים, הבן זוג, וחברות.. כולם מעודדים ואומרים שאני מדהימה ומי שיהיה איתי יזכה, אבל זה לא פותר לי את התחושות שאני מרגישה כשאני נכנסת לכיתה בה כולם מפטפטים וצוחקים, ואני מתיישבת לי בצד לבד ומחכה שהשיעור יתחיל... אשמח לעצה, אולי אפילו לדברים שאוכל לעשות בפועל כדי להשתפר. תודה מראש!

שלי יקרה,
זה דורש הרבה אומץ להתנתק מחבורה שהיית חלק ממנה, ומבלי שיש לך אלטרנטיבה – מה עוד שאת ממשיכה להיות באותה חברה.את מכירה את האנשים האלה כבר שנתיים. ראית אותם בכיתות, ראית מי לבד ומי בחבורה, מי נעים ומי לא, ומי לעגני ומתנשא ומי אמפתי. אפילו אם ראית את הדברים האלה באופן שטחי, ראית. אתם שנתיים ביחד גם אם החבורה גדולה.את יכולה לנסות לנהל שיחה של רגע עם אנשים שיושבים לידך. בין אם זה לשאול שאלת הבהרה על מה שהתנהל בכתה, בין אם זה לשאול עט, או דף, או לשאול שאלה אישית כמו איך קוראים לך? - כל דבר אחר שייצור התחלה של דיבור, שאולי לא ימשיך, אבל גם אולי כן. ואולי תלכו ביחד לכתה הבאה אחר כך.אנשים, גם אם מצאו את עצמם, פעמים רבות אוהבים לדבר עם אנשים אחרים. הדברים לא ממש קשורים. אנשים שאוהבים לדבר עם אנשים ימשיכו לדבר עם אנשים, אנשים שלא, ינסו להימנע רוב הזמן, ואנשים שמחפשים קשר, לפעמים מחכים להזדמנות של מישהו שיתעניין בהם, גם אם, ולמרות שהם מנסים להמנע משיחות עם אנשים. כשאת עסוקה מדי בקושי שלך, את שוכחת לראות אנשים אחרים, ולהבין שגם לרבים מהם קשה, ולרבים מהם יש ציפיות, ותקוות, הנאות משיחות – ולפעמים עם זרים, וקשיים למיניהם. קשה לך כי את חושבת שכולם "מסודרים", וזה משהו שהוא לא רק שאינו נכון, אלא גם בלתי אפשרי.

תודה לך