התנתקות מהמשפחה: עצמאות וחיים חדשים

שלום רב
!אנחנו זוג דתי - אני כמעט בת 30 והוא בן 31הכרנו באינטרנט לפני כ-חצי שנה .אני גרה במרכז והוא מהצפון .יש לציין כי שנינו עברנו חיים מאד מאד לא פשוטים ,הוא הגיע מבית בו הוריו התגרשו פעמיים ! אמו חולה במחלה פסיכיאטרית וסיבכה אותו בחובות של מאות אלפי שקלים ,עיקול חשבון בנק וכו ...הוא טיפל בה במסירות עד ששכח את עצמו.כשהכרתי אותו הוא לא עבד בכלל.אני מגיעה ממשפחה בה אין זוג אחד שנותר נשוי (סבים ,סבתות,אמי גרושה פעמיים )בעברי הספקתי לגור כחודשיים ברחוב,אני הבת הבכורה מבין שלוש בנות ואני עושה הכל בבית : קניות,נסיעות , סידורים בישולים....אמי אינה נותנת לי אוויר לנשימה. היא שתלטנית כוחנית ואלימה .יש לציין כי המשכורת שלי עוברת ישירות לידיה בתחילת כל חודש וכך כל שקל שאני מוציאה עבור עצמי נחשב גניבה בעיניה. תמיד זו טובת "הבית" לפני טובתי שלי .למיותר לציין כי עד היום גם אין לי חסכונות בגללה.זה בתמצית .בן זוגי היה מאד להוט להתחתן , הוא בחור מקסים ועדין נפש .אני ידעתי כי הוא מתאים לי ויש לנו רצונות ונושאי עניין רבים משותפים אך החלו להציף אותי פחדים - איך אעזוב את הבית , את אחיותיי הקטנות ...מי יעזור כשלא אהיה וכו...המרחק הגיאוגרפי בינינו יצר מצב שהוא ישן אצלי מידי פעם ואני אצלו .הוא הציע לי נישואין תוך חודש מהפגישה הראשונה, שמחתי מאד אך נבהלתי ונלחצתי - איך אעשה את זה ? כל כך מהר ? אני לא מכירה אותו באמת ,אמא שלי התחילה להסית אותי נגדו (המציאה דברים שלא היו ולא נבראו) ואני ביקשתי ממנו שלא נקבע תאריך עד שתהיה לו משכורת קבועה .לא הייתה לנו הזדמנות אמיתית להיות ביחד לבד עם עצמינו. להחליט לאן הולכים ומתי , כשהוא אצלי אמא שלי מנהלת לי את היום דואגת להעסיק אותי (בכוונה) ולפעמים הייתה צועקת ומשתוללת בלי התחשבות בעובדה שהוא אצלי ויש לי בנזוג חדש.גם אין לי רכב והיינו חייבים לבקש ממנה את הרכב כל פעם שרצינו ללכת לאיזה מקום וזה העצים את השליטה שלה בחיים של שנינו.היא גם התחילה להגיד שהוא חייב לה כי היא מארחת אותו .היא הייתה משפילה את שנינו ומתערבת בכל שיחה בגסות רוח.אני הלכתי ודעכתי ...נכנסתי לדכאונות , גם הוא - רצה לעבור למרכז ולא ידע אם לחפש עבודה במרכז או בצפון - ואיך ישכור דירה בלי משכורת קבועה ,ובינתיים הזמן מתקדם והוא מהבית שלי מחפש עבודות...ואמא שלי עושה את החיים סיוט.כל מה שרציתי זה שהוא יילך . פשוט יילך . הייתי בוכה יום ולילה .הוא לא יכול לחפש עבודה מרחוק , הרגשתי מצד אחד שהיא הורסת לי את חיי הזוגיות ומצד שני שהגבריות שלו נהרסת בעיניי. כי לכאורה אין לו שום דבר. הוא גם הרגיש חסר אונים ,אבל היה מוכן לעשות הכל בשביל הקששר הזה, ובמקום שזה ישמח אותי זה הוריד לי ממנו !!אני חייבת לציין כי בהתחלה התעלמתי מכל הפרטים הטכניים (החשובים) - החובות ,המשפחה שלו (מה גם שהמשפחה שלי לא להיט)יש בינינו קשר עמוק ואמיתי ,אנחנו משוחחים המון ויש בינינו המון במשותף,ואמרתי לעצמי כי כסף בא וכסף הולך אבל בחור עם אופי כל כך טוב ,מקסים מתחשב ואוהב זה קשה למצוא.איכשהוא שרדנו חודשיים שלושה ,הוא מצא עבודה וקבענו תאריך- לאוקטובר הקרוב. ואני לא שמחה .חברה טובה שלי הציעה לי כי נוכל להיות אצלה כמה שנצטרךעד שנתבסס חודש חודשייים ונוכל למצוא לעצמינו דירה, הוא מאד שמח על הרעיון , אבל אני הרגשתי מושפלת ועלובה . הוא גם לא יוכל להיות אצלה ואני בבית שלי כי זה לא הגיוני שהם יישנו בבית אחד בלעדיי.מה שייתר מצב שאני חייבת להתחמק מהבית שלי כל ערב כדי לישון איתו ובבוקר לחזור לפני שכולם מתעוררים - סיוט .אני מתחמקת משיחות עם חברות אחרות שרוצות להפגש איתי בערב כי אני לא רוצה לשקר ואני לא רוצה שיידעו את המצב.אני חייבת לציין כי אני מנסה בסך הכל לצאת מהבית שלי בשלום עם כמה שפחות נזקים ומה שכל חיי הייתי בטוחה שאעשה בהדרגה (ההתנתקות מהמשפחה - גם רגשית גם כלכלית וכו) היה חייב להיעשות בעל כרחי בנסיבות מביכות ומלחיצות,בלי שהייתי מוכנה לכך נפשית . המצב מאד עדין .אני חושבת שעברתי טראומה והקשר שלנו התקלקל. כלומר , עדיין אין לי מושג מה זה לבלות איתו יום יומיים בלי שיאיימו עליי מתי לחזור הביתה ובלי שישפילו אותי שאני לא עושה עבור הבית ואני אנוכית . הוא מבחינתו היה אומר שאני לא לגמרי בקשר הזה ושאני לא מרוכזת בו והוא צודק. אבל עם כל בקשה שלו ליחס אני התרחקתי יותר ויותר . אני שמחתי על כל נסיעה שלו לסופש לצפון כי יכולתי לנשום אוויר והוא התגעגע כבר שהיה בדרך לשם...הוא מאד מבין ומפרגן ומנסה לתת לי את הספייס שלי אבל גם ידיו כבולות..הוא מרגיש נורא על זה שבגללו אני עוברת את זה ויש עליות וירידות במצב רוחו .כרגע המצב הוא שהוא התחיל לקחת ציפרלקס (היה לי מאד קשה עם זה שהוא הזדקק לזה- למרות שזה הגיוני) והוא הרבה יותר בסדר, הוא עובד פה במרכז, אנחנו לסירוגין אצלי (יש לאמא שלי הפוגות לפעמים)ובדירה של חברה שלי , עכשיו קנינו רכב ישן בכמה שקלים כדי שנוכל לחפש דירה נורמלית ולא להתחנן לאמא שלי שתתן את האוטו .אני מרגישה שהתרחקתי ממנו ,גם פיזית. הוא לא אשם , הוא בחור נהדר וטוב וחכם והוא יהיה בעל נפלא ואבא נפלא .אני רוצה להתחתן בעוד חודשיים אבל אני לא שמחה כמו שתמיד חלמתי להיות .אני מרגישה שעוד לא התחלנו באמת להכיר ולבלות זמן איכות ביחד .אבל מתחילים להציף אותי פחדים שאולי בחרתי לא נכון ואולי אני אמאס בו כי אני לא מרגישה מאוהבת כמו שרציתי, ואני מפחדת שזה רק יילך ויחמיר . הוא מצידו מאוהב בי עד מעל לראש .תמיד הייתי כזו שאוהבת משחקים ופלירטוטים, והקשר היחיד אצלי שהחזיק מעמד היה קשר שהבחור שיחק איתי מההתחלה -וכשמישהו טוב אליי (כמו הבנזוג הנוכחי ) אני מרגישה שהוא חלש.זה היה על קצה המזלג.אני מפחדת שהקשר נהרסאני מפחדת שאני במו ידיי הורסת אותו בגלל שנתוני הפתיחה שלי היו איומים.סליחה על האורךאשמח לתשובה כלשהיאדוש

דוש יקרה,
יש לך הרבה קשיים, שרובם חיצוניים מהמשפחה שלך. פה ושם ספקות ואי בהירות פנימיים, אבל הם שוליים ביחס. הדבר הראשון שאת צריכה לעשות, אם את יכולה, זה להיפרד מהמשפחה שלך ולהיות עצמאית. זה לא קשור לבן הזוג הנוכחי שלך, זה קשור ליכולת שלך להיות עצמאית ומאושרת בעתיד. את יודעת שאת צריכה להתנתק, ויש לזה מחיר, וקשה לך עם רגשי האשם שלך. אלא שהגיע הזמן שתפתחי רגשי אשם חזקים מספיק ביחס למה שאת מחסירה מעצמך, שיעזרו לך להתגבר על רגשי האשם כלפי אמך והמשפחה. מותר לך.עושה רושם שאת בדרך הנכונה, גם אם זה לא קל. המשיכי בזה, והמשיכי בחיפוש העצמאות שלך. הוא עדיין איתך, והמשיכי גם את להיות איתו, כל עוד את רוצה בזה.

הרבה תודה על תשובתך המהירה והמאירה !