התנתקות זוגית: איך להתמודד?

כאשר בעלי כועס על התנהגות מסויימת לדוגמא כועס על דרך טיפול בילד הוא כועס ולא מדבר איתי מספר ימים .כעסו בפעם האחרונה היה בסיטואציה שבה הילד הגזים באכילת ממתקים ולאחר מספר נסיונות דיבור והסברה ללא תוצאה לקחתי מבין ידיו את שאר הממתקים... אני תמיד דוגלת בדרך של להסביר.. אבל הפעם לדוגמא הייתי בלחץ זמן ואני יודעת את הרגישות של בעלי לדברים כאלה אבל לחץ הזמן גרם לי להתנהג אחרתאני תמיד מגבה את האבא בהתנהגויות עם הילד גם הוא לרוב... אבל זו לא הבעיה העיקרית . הבעיה העיקרית היא שהוא כועס ולא מדבר איתי ימייייייייייים.יש לציין שהיינו פרודים מעל שנה וחצי והחלטנו לחזור וכרגע מתארגנים לחזרה לבית חדש. בגלל שאנחנו עדיין גרים בנפרד היה נתק בארבעת הימים האחרונים ללא מענה מצדו לטלפון וללא התקשרות מצדו...אנו מרגישה שזה יכול להרוס את הקשר, אני אפילו קוראת לזה התעללות מסויימת כי כך אני מרגישה ואני חושבת שאי אפשר לנהל חיים משותםים בצורה זו ללא הידברות, זה כמו לחיות ימים כזוג וימים אחרים כאמא חד הוריתמה אני עושה??? אני צריכה כל עצה אפשרית???זה לא הצטברות כעסים כי היה לו התנהגויות כאלה גם בתחילת דרכנו....יש לציין ששנינו עובדים ולומדים ולמצוא זמן לטיפול זוגי נראה משימה בלתי אפשרית ... וגם אם היא אפשרית מבחינתי אז בספק אם היה משתף פעולה....אשמח לניתוח ההתנהגות ודרכים לטיפול....

גלית יקרה,
הוא מעניש אותך, או לא יודע להתמודד איתך בויכוחים, או פוחד לומר בכעסו דברים שיתחרט עליהם מאוחר יותר. אלו שלוש סיבות עקריות לשתיקות בעקבות מריבות, ויש עוד כמה.זה לא "יכול להרוס את הקשר", כדברייך, אלא הורס אותו באופן ממשי, ובעיקר כאשר אתם לא גרים ביחד. הוא גם לא מרוויח מזה משהו ענייני, כי את נשארת להתמודד עם הילד לבד, והוא מאבד את ההשפעה שלו בדבר שאיתו הוא לא הסכים איתך. אני מניח שזה קורה בכל דבר שבו יש לכם אי הסכמה עקרונית, וזה עובד כי את היא זו שנפגעת, ואת היא אולי גם זו שרוצה יותר לעבוד על הקשר.איך לעשות זאת מבלי ללכת ליעוץ זוגי? – קשה... אבל אני חושש שבתנאים הללו, את צריכה להפסיק לרדוף אחריו, למרות החששות, והפחדים, והסיכון שיש בזה. העובדה שכל מה שעשית עד עכשיו לא שינתה את ההתנהגות הזו, אומרת שאת צריכה לנסות משהו אחר. תני לו להתבשל, וחפשי תחליפים לעשייה, ושיחות עם חברות ומשפחה ועוד, כדי להקל עליך עד שיתקשר. גם אם זה זמן שבו הוא אמור לקחת את הילד, תני לו ליצור את הקשר, וחפשי אלטרנטיבה לילד שתוכלי להשתמש בה, במידה שהוא לא יגיע. שיבין שכללי המשחק השתנו, ושישאל את עצמו מה קרה. זה בסדר שירגיש פחות בטוח.כאשר הוא יצור את הקשר, ותדברו, אל תעשי מזה עניין, אלא היי עניינית לגמרי. רק אחר-כך, כאשר אתם בסדר ביניכם, תפסי לך רגע רגוע, ואמרי לי: פגעת בי בכך שהתנתקת. אני לא מוכנה לכך יותר. יש לך בעיה, דבר איתי. – ואל תיכנסי לויכוח על זה, כי הוא לא יתווכח איתך על זה, אלא על חינוך הילד. הבהירי את הנקודה בשקט וברוגע, ועברי לדבר על נושאים אחרים. ובפעם הבאה, נהגי באופן דומה. את יכולה מיד בהתנתקותו לנסות לדבר איתו, ואם הוא ממשיך בה, תני לו לחזור אליך. אל תרדפי אחריו. את עשית את שלך, וההתנתקות היא בחירה שלו, ותני לו להפסיק אותה.זה סיכון, אבל אם זה חיוני לך מאד ליחסים תקינים, את חייבת לקחת אותו.אגב, עניינית למה שסיפרת על הילד: על-פי תאורך, היית צריכה לקחת את הממתקים עם האמירה הראשונה שלך שהוא צריך להפסיק. זה בודאי נכון מאד כאשר הילד קטן. הילד צריך ללמוד שכאשר אוסרים עליו משהו, מתכוונים לזה (ובעיקר כאשר את לא אוסרת עליו כל דבר קטן רק כי את צריכה לשלוט ולנהל כל דבר - וכאן האחריות שלך לספק לו חיים יציבים והבנה של הציפיות ממנו), ולא להכנס למשא ומתן על גבולות.

(הודעה ללא תוכן)