התנהלות כספית בזוגיות: טיפים והמלצות

אורן שלום,אני והחבר שלי ביחד כשנה וחצי, אני בת 30 והוא בן 28, הוא מרוויח די טוב ואני סטודנטית שבקושי מסיימת את החודש, החובות שלי מגיעים לסביבות ה30,000 ש"ח, יש לציין שהחובות הם תוצאה של מגורים לבד(לפני שהכרנו, לימודים בשני מוסדות לימוד ומימון עצמי במלוא מובן המילה) אני עובדת ומרוויחה לחודש כ-4000 ש"ח, חברי מודע לכל זה, הוא מממן את ההוצאות השותפות על הדירה שלנו כולל הכל זה בערך 3000 ש"ח, אני בחורה צנועה מאוד לא מתלבשת פנסי, מכינה אוכל לבד, העניין הוא שהחבר שלי מדבר על רכישת פלזמה שעולה כמה אלפים טובים, הוא יודע שאני נחנקת מהלוואות, ולא שואל אותי האם אני צריכה העברה של כסף, נכון הוא לא ההורה שלי וגם כך הוא לוקח אחריות וממן את השכר דירה המשותף והוצאות שותפות, ואולי הוא חושב שזה בור ללא תחתית החובות שלי, אבל אני לא מבינה איך הוא יכול לדבר איתי על פלזמה או LCD יוקרתיים כשאני כל כך מרוששת...(הוא ישלם על הרכישה), לפני שבוע הכספומט שלי אבד והייתי שבוע בלי כסף, לא היה לי נעים לבקש ממנו כל כך והוא ידע שאני בלי כספומט, אבל הוא שאל אולי פעם אחת "בשקט" אם אני צריכה כסף אמרתי שלא ויותר השאלה לא חזרה על עצמה, אתה מבין, זה מעין סימפטום הראש הקטן והוא בא לידי ביטוי בכל מיני אופנים ואם אני מתעמתת על זה הוא אומר לי שאני צריכה לומר לו אני צריכה את זה ואת זה, אבל איך אדם יכול להיות כל כך אדיש ולהמתין עד שהבן זוג יאמר לו מפורשות מה שאמור להיות מובן מאליו? האם זה שאני צריכה להעיר לו כל הזמן על התעלמויות חוזרות ונשנות מהצרכים שלי אמורים להדליק נורה אדומה? הוא חוזר ואומר כל הזמן שבי הוא הכי משקיע ואכפת לו וכדומה, אבל בפרקטיקה הוא נופל לא מעט. יחד עם זאת הוא בחור עם רגליים על הקרקע הרגש שלו יציב כלפיי והוא מאוד שם איתי בקשר...אבל הדברים האלו מחבלים ומגיעים לידי כך שאין לי אפילו חשק מיני איתו... אשמח לדעת מה אתה חושב...

רגב יקרה,
זה אולי אומר כמה דברים. ואחד מהם הוא שכאשר את רוצה משהו, כדאי שתגידי אותו במפורש, גם אם תצטרכי להתמודד עם התוצאות. כרגע, את מנסה שזה יבוא "טבעי" כי לא נעים לך להתמודד עם התוצאות (שהן אולי פגיעה ישירה יותר בתדמית שלך בעיניו כנזקקת, מעבר למה שכבר ידוע?). והדבר השני הוא שהוא אולי עדיין לא רואה אתכם מנהלים משק בית משותף, ולא חשבון בנק משותף. לפיכך, מן הסתם, הוא עדיין לא מתנדב לכסות לך הוצאות, שהוא כנראה לא יקבל בחזרה אם תיפרדו.אני לא מכיר אותך, ואולי גם הוא מעריך לעצמו, אי שם בין המודע ללא מודע שלו, שגם הוא לא מכיר אותך מספיק בתנאי לחץ. כלומר, גם אם תגידי היום שאם הוא יכסה חובות שלך, ותיפרדו אחר-כך, תחזירי לו הכל, זה עדיין לא אומר שאכן תעשי זאת גם אם הפרידה תהיה בכעס גדול מאד שלך. כרגע, את היא זו התלויה בו, והוא כנראה, באינסטינקטים שלו (קרי: ללא מחשבה מעמיקה ומודעת), לא רוצה להפוך את היוצרות, ולהפוך אותו להיות תלוי בך, וברצון הטוב שלך להחזיר חובות. ולכן, כל עוד את לא מבטאת צורך באופן מפורש, הוא אולי ישאל אותך מדי פעם "בשקט" אם את צריכה משהו. הנתינה הנוכחית שלו היא "טבעית" יותר, כי הוא לא נותן לך כסף ישירות. אולי הוא חושב שכך נוח לך יותר, ובכך הוא מנסה לעזור לך לשמור על כבודך, כפי שהוא אולי חושב שאת רואה זאת.בינתיים, יש לך חובות שאת צברת, ותכננת בדרך כלשהי לשלם. אין ספק שכרגע הוא מקל עליך, שכן חובותיך לא רק שלא מצטברים, אלא גם מרבית הוצאות הקיום שלך מכוסות. אם וכאשר תהיו מחוייבים זה לזה, התמונה תהיה שונה לגמרי, שכן אז אתם נכנסים לקופה משותפת. והאמת? גם זה לא בטוח. הרי זוגות לא מעטים עושים הסכם ממון עם הכניסה לנישואים. במילים אחרות: אני מבין את הלחץ שלך, וגם את ההרגשה הרעה שלך על הפער שביניכם, שמצד אחד את רוצה להישען עליו כדי לפתור זאת, מצד שני, את לא לגמרי בטוחה באהבה שלו, ורואה בזה אולי סימן מחשיד, ומצד שלישי לא נעים לך להיות זו שתלויה בו וסמוכה על שולחנו. התוצאה היא שהרגשות, גם שלך וגם שלו מתערבבים זה בזה. לכן, אם את רוצה לשמור על כבודך ועצמאותך, אולי כדאי שתעשי זאת ככל שהתנאים מאפשרים לך. גם למענך בתוך הזוגיות. ואם הלחץ עלייך גדול מדי ואת זקוקה לעזרה, תצטרכי לשלם את המחיר, קרי: לומר זאת במפורש.

שכחתי פרט "קטן"- אנחנו מאורסים כבר שנה, הוא רצה להתחתן ממזמן -אני פחות כי לא הייתי בטוחה לגביי הרגשות שלי כלפיו ומיום ליום אני אפילו בטוחה עוד פחות...יש לי הרבה התקפי זעם עליו במלוא מובן מאליו שתמיד מתבססים על ההתעלמות המוחלטת מצרכי- אנו מגדלים חיות מחמד- רק אני דואגת לטפל, להאכיל...אין סיכוי שהוא יכין לי משהו לאכול, ידליק את הדוד לפני שאני מגיעה הביתה אם הוא כבר נמצא בבית- יש לו ראש שדואג קודם כל לצרכים שלו ואם זה עולה בקנה מידה אחד עם הצרכים שלו אז הוא יעשה את הדברים, אם לא- המוטיבציה תהיה פחותה. הוא אנליטי, קשה מאוד לחדור אליו גם אם הוא אומר שהוא רגיש, לא באמת אכפת לו מאף אחד...לפעמים עושה רושם שיש לו ראש קרימינלי- השבוע הוא אמר לי שכשהוא היה נער (הוא גם פרץ לספריה של בית הספר-שיכפל מפתח לשם עף מחמישה בתי ספר הוא חשב כל הזמן על איך להערים על אנשים ושאם הוא היה בקיא בזמנו במחשבים הוא היה עושה הרבה "עקיצות" ואילו החשיבה ללכת ללימודים בסופו של דבר התבססה על כך שהוא ידע שבמהלך הזמן יהיה יותר קקשה לעקוץ ושיהיה קשה יותר לא ללכת בדרך הישר, מה שמשתמע מזה שהסיבה שהוא בחר "בדרך הישר" היא לא בגלל אמות מידה טובות או מוסריות יוצאת דופן אלא רק כי הוא חשב שכך הוא יוכל לעשות יותר כסף...הוא אמר לי את זה בטבעיות וזו אחת הסיבות לכעסים שלי כלפיו, אני לא מרגישה שאני מבינה אותו בכלל. איך אני יכולה לסמוך על אישיות שכזו? מחר הוא ישקר לי ואין לי סיכוי לדעת את זה בכלל....