התנהגות רעועה בזוגיות: איך להימנע?

היי שלום לך ד״ר חסון.
אני כלכך עצובה שאין לי כוחות לכלום..
אנחנו יוצאים כבר 3 שנים ורק לפני שבועיים התחתנו..
מתחילת הקשר הייתה לנו אהבה גדולה והיא עדיין קיימת..אך לצערי אנחנו 3 שנים
לא מפסיקים לריב...
ובשנה האחרונה זה נייהיה גרוע יותרר..
אני בת 23 והוא קטן ממני בשנה..
בתחילת הקשר חששתי אם להכנז למעקכת יחסים עם בחור צעיר כזה..
מהסיבה ש״מה לעשות גברים מתבגרים יותר לאט מנשים״
והאמת שצדקתי...
לפני הקשר איתו חוויתי עם האקס בגידה..הוא בגד בי עם בת דוד שלי..
ואחר כך עם עוד בחורות אחרות..וכל הזמן סלחתי לו על זה..ותמיד גיליתי את זה אחרי
הרבה זמן...והבנתי שיצאתי ״תמימה״ ו״סמרטוטה״..
אני בחורה יפה מאוד..גבוהה,רזה,מטופחת..ברוך ה׳ אין תלונות..
אך בטחון מתחת לרצפה...
בקיצור..כשהתחלתי את הקשר עם בעלי..הבנתי שהוא ילד ועוד בקטע של חברים
ומסיבות..וג׳ויינטים..וכל השטויות מסביב..
ואני הייתי בכיוון אחר לגמרי..
שבעתי כבר מהכל..נפגעתי מאהבה..ורק רציתי גבר גדול ובוגר שיאהב אותי ואני אותו
ושיהיה בנוי להקים בית..שידע מה זאת אישה..שיהיה לו ניסיון.
בכל מקרה..ההפך הגמור קרה לי.
עברתי עם בעלי הרבה הרבה הרבה קשיים וסבל..
בתחילת הקשר (בגלל שבגדו בי) אני הייתי חשדנית מאוש וקנאית..
והוא היה מקלל אותי ומשפיל אותי מדבר אלי בצורה אכזרית מאוד!!
כל זה במשך שנתיים...ואני לא הייתי מגיבה לו..
רק מבקשת בעדינות שיפסיק ושהוא פוגע בי..ובוכה הרבה...
הוא היה ממשיך יותר ויותר..כאילו ככל שהוא ראה חולשה הוא היה ניהיה יותר אכזרי..
אחרי שנפרדנו כמב פכמים בגלל הקנאה שלי ובגלל הפה שלו..החלטנו לחזור ולעשות
שינויי..באמת הוא הפסיק לקלל בתדירות כזאת ובצורה כזאת..
ואני הפסקתי עם הקנאה המוגזמת והחשדנות.
החלטנו להתחתן..וכל אותו הזמן עדיין לא הפסקנו לריב..התשובה שמצאנו זה שיש לנו בעיה
של תקשורת ביניינו..אבל הבעיה החמורה יותר..
זה שבחצי שנה האחרונה גיליתי שבזמן ויכוח הוא מתגרה בי..אם אני מבקשת שיניח כי שנינו
כעוסים וחבל..הוא ממשיך ומתגרה ועוקץ ומדבק לפעמים גם בצורה מעליבה..
ומצאתי את עצמי מרימה עליו ידיים..וככל שיש עוד מריבות הוא יודע שפעם קודמת
הרמתי יד אז הוא מתגרה יותר וקורא לי אלימה..ואומר לי:״בואי בואי נו תקרעי אותי
מכות יא משוגעת..״ ועושה לי פרצופים רעים עם העיניים...
הוא פשוט מחרפן אותי...מה שקורא לי אותו רגע זה שאני נזכרת בהתחלה ששתקתי לו
ואני אומרת לעצמי בלב ״שהפעם אני לא אשתוק והוא ידע שאסור לו להתעסק איתי״
אבל מה שקורא זה שאני מתפרצת בצרחות שיניח לי ומרביצה לו..והוא לא עוצר אותי
הוא רק מתגרה בי יותר ויותר..
ואז אחר כך הוא נרגע אחרי שהרבצתי לו..והוא אומר לי..״את רואה אמרו לי את זה כולם..
את משוגעת!! זה מה שאת חולת נפש״
כישבנו לדבר על זה הגענו למסקנה שאמא שלו הייתה כזו..היא שיגעה את אבא שלו
עד שהוא עזב את הבית וחזר יום אחד ושבר את כל הבית שלהם..בעלי סיפר לי גם שאמא
שלו לא הייתה מניחה לו ולאחותו עד שהם היו משתגעים..כשהוא היה רב איתה היה מבקש ממנה
שתניח הולך לחדר והיא הייתה ממשיכה וממשיכה וזורקת עקיצות..ומתגרה עד שבעלי היה
מתחרפן ובועט בדלתות ומשתגע..
מה שקורה זה שעכשיו אני בטיפול זוגי כבר 3 פעמים היינו..אבל משום מה נראה לי כאילו
המטפל מנסה ״לעזור לי עם הבעיה הזו שאני מתפרצת״ אבל העיניין הוא שאני מעולם לא הייתי
אלימה..בגדו בי ולא הגבתי ככה..הוא פשוט מתגרה..וגורם לי להגיע לזה..
אני יודעת ששום דבר לא מצדיק אלימות..אבל לפעמים צריך להתסכל על כל מה שמסביב
ועל למה ואיך זה קורה...?!
אני חייבת עזרה בבקשה..
אני יודעת שזה ממש ארוך פשוט אני במצב לא טוב בכלל..
וכל זה עוד קצת ממה שאנחנו עוברים עכשיו..:(
תודה רבה רבה ..!

רוצה יקרה,
יש ביניכם קשר רע. העובדה שהגעת להרבצות, גם אם היו מצידו פרובוקציות משמעותיות, באמת אינן לטובתך. בעיקר כי את לומדת להיות משהו שאת לא רוצה להיות, וכי את מתרגלת לזה, וכי את גם לומדת לתת לזה הצדקות. חבל, בשבילך. זה משפיע וישפיע על הזוגיות הזו, או גם על זוגיות אחרת אם תיפרדו. בנושא הזה, לפחות, קחי אחריות, ומצאי דרכים להימנע מזה בכל מחיר. גם כי זה נותן לו הצדקות ל"אי שפיות" שלך כביכול, כי את לכאורה פחות רציונלית, אבל בעיקר בשבילך. זה לא האדם שאת רוצה להיות. עם זאת, כשאת לוקחת אחריות על התנהגות זו, אינה אומרת שאינך צודקת בדברים אחרים. חשוב שתלמדי להפריד בין הדברים, כך שתלמדי לפעול מהצד שלך ללא קשר למה שהוא עושה. מעבר לכך – אתם ביעוץ זוגי. נסי להוריד את האלימות וההתפרצות מסדר היום, בקשי מהמטפל שלכם כלים לא לעשות זאת בזמן שבעלך מקניט אותך, ואז תוכלו לעבור גם לנושאים אחרים כמו תקשורת פתוחה וכנה, וללא פרובוקציות. ככל שתקחי מהר יותר אחריות על החלק שלך, כך הטיפול יעבור מהר יותר לחלקים שלו.בסופו של דבר, תצטרכי להחליט אם הזוגיות הזו מתאימה לך. יתכן שלא, בודאי שלא כפי שהיא עכשיו, אבל היי סבלנית ותחליטי אחר-כך. עד אז נצלי את הטיפול קודם כל כדי להיות אדם טוב יותר. למענך, לא למענו. ואם הוא לא ישתפר גם כן, זה יהיה לך סימן טוב שאין לכם מה לעשות ביחד, ותוכלי להיות שלמה עם ההחלטה שלך.