התנהגות קשיש: מה עושים?

שלום רב,
סבי התאלמן לפני כשנה, הוא בן 80+ וסובל מפרקינסון וכן יש לו קטטר.מאז שהתאלמנה סבתי מספר פעמים סבי "שם יד" על המטפלת מביטוח לאומי.היא אינה רוחצת אותו אלא גבר, ובכל זאת, בהזדמנות מה הוא הניח יד על ברכי המטפלת.המטפלת התחלפה מספר פעמים.ולאחר זמן מה עם המטפלת החדשה הוא מניח יד.סבי הוא אדם מלומד מאוד, מעולם לא פגע באיש ואך הוא מתבייש מאוד לספר מדוע עוזבות המטפלות. רק לאחרונה נודע הדבר.אימי כועסת עליו מאוד, גם בגלל סבתי המנוחה וזכרונה, אבל גם מנסה לדכא את החשק או הצורך במגע על ידי שהיא דורשת ממנו לשלוט בעצמו כי "הוא אינו חיה" וגם מאיימת שלא יבואו מטפלות ושהיא לא תעשה הכל לבד.אני לעומתה חושבת שזה צורך טבעי, ושחשוב לטפח אותו כדי לאפשר לסבי חיים טובים יותא ושצריך לחשוב על פתרון. הבעיה היא שאני לא יודעת מה הפתרונות שמציעים בדרכ לקשישים במצבוהוא גר בבית ולא מוכן לעבור לבית אבותובשעות הבוקר הוא קופא בגלל הפרקינסון ואי אפשר לקחת אותו למועדון יום.מה גם ששני אלו לא מחייבים פתרון בנושא הצורך במגע, מיני או לא מיני...מה לעשות?

לילי יקרה,
הסיפור הזה אינו ממש בתחום ההתמחות שלי, וגם לא בדיוק של אף אחד אחר כאן במסגרת הפורומים. את מדברת על גבר בן שמונים פלוס, על מגבלותיו הפיזיות, שבהחלט יכול להיות שהוא כבר אינו לגמרי הוא מהבחינה המנטלית והנפשית גם אם הוא משכיל ונראה חד. כך שאמך, שנפגעת בשם אמה, עושה לו כנראה עוול. הזיקנה, ואולי גם המוגבלות, יכולה לעשות לנו הסבות נפשיות שקשה לתאר אותן. אני מציע שתלכי לדבר עם מומחים לגרונטולוגיה (לימודי הזיקנה), ותוכלי למצוא מישהו כזה, סביר למדי, בקופת החולים שלו. שאלי שם מה עושים במקרה כזה. כי מצד שני, אסור לאפשר לו לפגוע במטפלות. ולכן, רצוי שיהיו סביבו מטפלים ולא מטפלות. לא כל צורך, אגב, יש לספק. הרי לכולנו יש צרכים לא מסופקים, נכון? הסיפור של דוד המלך ואבישג השונמית כבר מזמן לא תקין מבחינה חברתית.