התנהגות לא צפויה של בן זוג

היי. אני בת 25, רווקה מזה כשלוש שנים.
הייתי במערכות יחסים במשך שנים מהנעורים, ונדמה כי מהפרידה האחרונה איבדתי את כל הקסם שלי. במשך כל השנים האלה אני לא מוצאת זוגיות. נכנסתי לתקופות שונות, כאלה של בחורים זמניים(תקופה קשה שעברה עליי) התאהבות חד צדדית כואבת, אינספור דייטים כושלים.
אני לומדת, עובדת, מתאמנת ושומרת על המראה שלי.
הבחורים שהכרתי היו מגוונים ולא שללתי על הסף כמו בעבר. נפתחתי.
תמיד ניתחתי כל הכרות וניסיתי להבין למה הבחור לא דיבר איתי לאחר הדייט.
לפני כחצי שנה החלטתי להפסיק עם הכל. להיות לבד ולהנות מהלבד שלי. ובאמת, אמנם הייתי לבד אבל היה לי טוב. לא היה לי רע כי לא נפגעתי בפעם המי יודע כמה.

כתב לי בחור מאתר הכרויות ויצאנו. אפילו הלכתי על פי חוקי הדייטים ורק התנשקנו בסוף הפגישה. נפגשנו פעמיים והיה כיף. הוא כתב לי לאחר מכן וציפה לפגישה הבאה. כשהגיע המועד הוא הבריז. לאחר מכן התקשר וביקש סליחה ותירץ שלא הרגיש טוב. החלטתי לתת הזדמנות שנייה וגם בה הוא הבריז ולא דיבר איתי מעולם. נפגעתי והמשכתי הלאה.
נכנס אליי בחור לרשת החברתית וחיזר אחריי מאוד. הוא צעיר ממני מעט וגר שנה בחול. דיברנו במשך חודש, בכל יום במשך כ 8 שעות. ידעתי הכל עליו. הוא הראה לי את החיים שלו, איפה הוא ישן,אוכל,עובד. הכיר אותי לכל מי שמסביבו, ונוצר הרגל של שיחות עומק יומיומיות. הרגשתי שאני ממש מתאהבת בו למרות הוירטואליות. ראיתי אותו במצלמה כל יום..לקח אותי איתו לקנות בגדים..ליציאות..אמר לי אפילו שהוא מתאהב בי. והוא תיאר לי חלומות מדהימים על להיות יחד. למרות הוירטואליות..נקשרתי אליו מאוד. מזמן לא חשתי ככה. הוא הפתיע אותי וקנה כרטיס חזרה לארץ וחשב להתחיל כאן חיים..רק בגללי.
בחזרתו לארץ הוא התקשר ואמר לי שהוא לא ככ שמח לחזור..ושהוא מתגעגע לחול..אבל עדיין רוצה לראותי.
הוא נסע במשך כשעתיים עד אליי, נפגשנו...והרגשתי כאילו הוא מאוכזב לראותי. כל הפגישה הוא רק דיבר על כמה הארץ לא טובה וכמה הוא רוצה לחזור לשם. משיחות של 8 שעות ..הפגישה נערכה שעה וחצי. הבנתי שאני לא הולכת לראותו יותר. ובאמת כשחזרנו...הבחור לא דיבר איתי יותר.
נכון שהקשר היה מלא בפנטזיות וכשזה אמיתי אנשים נבהלים. אבל איך אני מסוגלת, דר חסון, לא לקחת את כל זה עליי? הבחור ראה איך אני נראית באמת ולא דרך מצלמה שלא רואים את המכלול והתאכזב! קשה לי שלא לקחת את זה למקום הזה שהוא לא אהב את מה שהוא ראה. קשה לי להפיל את זה רק על כך שהיה לו רע לחזור לארץ..או שנורא קל לפנטז ואז כשזה אמיתי זה נהייה קשה. שאלתי אותו מה קרה? אתה לא מרגיש את הדברים שהרגשת בחול? והוא ענה ששם הוא הרגיש את הדברים האלה..ופה פשוט לא.
זה ככ פגע בי. נכון שזה היה וירטואלי אבל ממש התאהבתי בו בחודש הזה. זה היה מדהים. הוא חיזר אחריי והיה בדיוק מה שאני אוהבת..והכל נהרס ביום. וכבר כמה ימים שאני רק במיטה וממש לא מסוגלת לתפקד. קשה למ המחשבה שהייתה לי הזדמנות אחת להרשים...ואולי אם הייתי נראית אחרת ,לובשת משהו אחר, יושבת אחרת, אומרת דברים אחרים..אולי הוא היה נשאר.
כואב לי שגם הוא ברח.
וכשכולם בוחרים,
אי אפשר שלא לחשוב מה הגורם המשותף לבריחה הזו-אני.

אני לא רוצה להיסחף שוב למצב רוח כזה)שכבר הייתי בו(. לא מתגעגעת בכלל למחשבות הטורדניות, לחוסר ביטחון, ללהיות במיטה כל היום בלי חשק לחיות. אבל אני באמת שבורה. באמת האמנתי(כמו ילדה( שהוא מתאהב בי, ושהוא יחזור לארץ ויהיה לנו טוב. לא ציפיתי שאחרי אינספור שעות יחד, זה יגמר כמו כולם..הייתי בטוחה שהוא שונה, ונמאס לי ככ הרבה שנים לגמור לבד כשאני רואה איך כולן מסביבי מתקדמות.
וכן אני מנתחת ושואלת את עצמי מה ניתן לשנות, אולי אני בררנית, אולי לנסות גישות אחרות..אבל מה שלא ניסיתי - גם במקרה הזה שפשוט הייתי אני - זה נגמר רע.

):

שנפגשנו הוא אמר כמה אני יפה וכמה כיף לראותי.. ודיבר מעט על כך שלא טוב לא לחזור. ולאחר מכן הלכתי לשירותים וכשחזרתי הוא ממש רצה כבר ללכת. ניסיתי לחשוב מה גרם לו לרצות ללכת ככ מהר..ואז חשבתי שאולי הוא חיטט לו בהודעות וראה הודעות מבחורים אחרים והבין שאני לא הכי נאמנה כלפיו(כי כמובן רציתי לראות שזה אמיתי קודם). מאז הרגע הזה אני מנסה להבין למה למה למה הוא רצה לברוח ככ מהר. כששאלתי אותו לגבי הכל הוא רק ענה שזה לא קשור אליי ושרע לו פה בארץ. גם אם היה רואה את ההודעות הוא לא היה אומר לי. וזו יכולה להיות סיבה ויכולות להיות עוד 1000 אחרות. כל מה שאני עושה כל היום זה לנסות להבין, איך מבחור שהכיר אותי להורים שלו, שדיברתי עם משפחתו, שסיפר לכל הסובבים אותו שאנחנו יחד, שהראה לבוס שלו אותי במצלמה ואמר לו בפניי שאני הסיבה הטובה שהוא חוזר, איך הוא התהפך ככה אם זה לא קשור לכך שהוא ראה אותי..את הגוף שלי..את המכלול והתאכזב. הרי ברור לי שזה זה.
זה לא שהוא סיפר לי מעשיות...הוא הראה אותי כבר לכל הסובבים אותו איך אני נראית ומי אני. וכנראה במצלמה נראיתי הרבה יותר יפה..לא יודעת כבר מה לחשוב.

אני מרגישה שאני נהיית ממש אובססיבית לשאלה מה קרה שם שהוא נהייה כזה קיצוני. אני עוצרת את עצמי מלהראות חוסר ביטחון גדול ולשאול אותו האם הוא התאכזב כשראה אותי...אני ממש רוצה לשאול את זה כי רק כך אוכל להתקדם הלאה..כואב ככל שזה יהיה. אני חייבת להבין איך מהבחור מושלם הוא הפך לזר מוחלט. אך את השיחה האחרונה סיימתי במס שאלות ובכבוד. בכך שיהיה לו בהצלחה והוא מצידו אמר תודה ושלום. פתאום לשלוח לו שאלה כזאת חסר ביטחון יוריד מהערך שלי....אך אני חייבת תשובה למה קרה באותו הרגע שהפך אותו לגמרי. למה הוא חשב שאני לא שווה מספיק בכדי להתגבר על כל מכשול אפשרי כפי שהוא תיאר שנעשה?

מצטערת על כל ההודעות.
כעת מששאלתי אותו מה קרה..הוא ענה שהוא בסערת רגשות ושבי הכל טוב, ובמקרה הזה המשפט זה לא את זה אני ממש ממש נכון.
למה ככ כואב לי עדיין כשקיבלתי תשובה? למה אני מייחלת לחזור אחורה ולא לתת את עצמי ככ מהר..למשוך את זה עוד. למה נדמה לי שאם הייתי קשה יותר כמו שאני בדרכ..אז הוא היה מעריך אותי יותר ורוצה? למה כשאומרים לי שהבעיה היא אצלו, עדיין בא לי שיחזור בו ויגיד לי שהוא טעה ושאני כל מה שהוא חיפש...למה אצלי הסיפור אף פעם לא נגמר בכך שהגבר חוזר בו, מתחרט, ומתגבר על כל המכשולים שבחיים שלו רק כדי להיות איתי? למה ההרגשה היא תמיד שאני לא שווה מספיק ושהצד שדוחה אותי נראה לי (גם לפני וגם אחרי הדחיה) שווה מתמיד? זה שהייתי רוצה להתעורר איתו כל בוקר?

שאת המשפט הזה אני תמיד אומרת כדי לא להעליב את הצד השני. כבר היה עדיף שיגיד לי שמשהו לא בסדר בי מבחינתו. באמת. כי זה מה שהמשפט הזה אומר.
בחיים לא ניצבתי בפני תקופה קשה ובא אליי גבר חלומותיי ועניתי לו תשובה כזו בגלל שאני במשבר. רק חודש שעבר חיזר אחריי בחור בטירוף לאחר דייט אחד ..שפשוט לא נמשכתי אליו ממלא סיבות...אבל מההתחלה..לא אחרי חודש של עומק. ואז נתתי את המשפט הזה..ולא משנה מה הוא היה עושה- לא הייתי רוצה אותו או לתת לו צאנס לעולם. אני תמיד עונה כך לגברים ש...לא מושכים אותי. אבל איך באותה פגישה נדמה ששני הצדדים נהנו ואז אחד חוזר בטענה כזו?
וכואב לי שחשפתי את עצמי ובפגישה לא משכתי אותו מספיק. זה כואב לי לחשוב שאני זו שלא שווה כי הוא זה שלא הרגיש ש"זה זה" בזמן שחודש שלם אני מנסה לא לחשוב על כך שאולי ארגיש ככה. בסוף הוא מפתיע ולא מרוצה ממני. ואני משחזרת ומשחזרת ולא מבינה מה לא היה טוב..כי כימייה ותשוקה הייתה..עומק ברור שהיה..אז מה לא היה מבחינתו?
אני יודעת שעליי לשחרר ואני אשחרר. רק איך אדע לזהות שהגבר הבא לא יהיה כזה? מאכזבה לאכזבה כל מה שבא לי זה להיות לבד. לצאת לדייטים ולהנות אך שזה יגמר שם ולא בקטע המורכב שבסופו אחד הצדדים אומר "זה לא את..זה אני".

היי,
את מזכירה לי מאוד אותי
בחצי שנה האחרונה שבתי ושאלתי את עצמי את אותם שאלות כמו שלך.. למה ולמה ואם הייתי עושה ככה ואם הייתי אומרת דברים אחרים ואם הייתי מתנהגת אחרת.. ייסרתי את עצמי המון זמן ואני יכולה להבטיח לך ..שהייסורים האלה הם לא לטובתך. המון זמן לקח לי להבין שהבנאדם שהייתי בטוחה שהוא האחד הוא בעצם בכלל לא זה אך בלהט הרגע בתקופה הזאת את מאוהבת בו וקשה לך לראות את זה. כשדברים לא מסתדרים .. כשאחד לא רוצה.. זה לא בגלל משהו קטן שעשית . בגלל מה שלושת או מה שאמרת .. זה פשוט כי ככה זה.. כי לפעמים זה לא נועד להסתדר.
אני הייתי בחול אומנם זמן קצר ומאוד היה לי קשה להסתגל לארץ הייתי מבולבלת ושום דבר לא נראלי טוב כמו שם.. חזרתי אבל בראש הייתי עוד שם המון זמן אחרי.. תנסי להבין גם אותו.. ותנסי להבין שלפעמים זה פשוט לא זה למרות האמונה .. החיים לא מתנהלים לפי סיפורי האגדות. קשה לי ורע לי שקראתי את המכתב שלך.. הוא מאוד נגע ללבי כי הרגשתי כיאלו אני כתבתי את זה.. כיאלו זאת אני מלפני כמה חודשים.
אבלל תהיי חזקה ואל תתני לשום דבר לשבור אותך .. וכמה שנראה לך שהוא האחד ואין כמותו.
יעבור זמן ויבוא האחד שיוכיח לך אחרת!

תמיד אני חושבת לעצמי, שאם כתבו על כך שירים, אם כתבו על כך בספרים - זה קרה לעוד אנשים. אך לדבר עם מישהי שמעולם לא הכרתי וזה נגע לה.. אני מבינה שאני לא לבד. שיש בזה משהו מנחם וגם לא, כי לא הייתי רוצה שיכאב לך.אבל כשאת בתוך התקופה הזאת כפי שציינת, כל כך קשה לעלות את הביטחון. כי זה קורה שוב ושוב, ואם לא איתו אז עם מישהו אחר, ואת שואלת את עצמך מה נסגר? בעבר זה היה כל כך קל. למה כל כך הרבה שנים אני נמצאת באותה הנקודה?תודה רבה על ההתייחסות והעידוד. זה באמת עוזר