התנהגות ילדותית בזוגיות

אני יוצאת כבר חודש עם בחור בן 22..שמסתבר שעבר הרבה..כל פגישה אני מגלה עוד ועוד על סבך אישיותו הטעון. אימו חולה במחלת נפש,סכיזופרניה או מניה דיפרסיה,עוד לא אובחנה והיא נלחצת להיות לידו. אביב אדם אגרסיבי וחסר טאקט.הוא לא בקשר עם הוריו כמעט ובכלל,לא עושה אצלם חגים ופעם בהרבה זמן קופץ לזמן מועט.הוא היה חרדי,משפחתו עדיין חרדית וכיום הוא אתאיסט,זו הסיבה העיקרית לניתוק הקשר. אחיו דתיים,אח אחד עבריין,משתתף לרוב בקטטות ובעסקים מלוכלים,אח אחר נרקומן מכור קשה,כמעט ויצא מההתמכרות,אך חזר וכעת לא מתקשר עם העולם,מרחף.ואחותו הכי נורמלית,פשוט חרדית..בנוסף בכיתה ד' הוא עבר אונס ע"י המורה שלנו ובמשך 3 שנים בתקופת הישיבה החרדית שבה שהה עבר המון הטרדות מיניות מהמורים והתלמידים.הוא ער הרבה בתי ספר וישיבות.לזכותו ייאמר שכל זה כמעט ולא ניכר עליו..הוא בחור עם בטחון עצמי,חייכן,רגיש וחכם. רק שלאחרונה קרה מקרה שגרם לי לפקפק בקשירותו לקשור קשר. לפעמים הוא מתנהג בצורה ילדותית וזה דבר שכבר שמתי לב אליו.אך אתמול הייתי אצלו בדירה והוא היה עייף כשאני כבר קמתי מהשינה,לאחר שישן 8 שעות הקם ועדיין התנהל בכבדות ועייפות,זז באיטיות ומרח את עצמו עליי.כשאמרתי לו שאני רוצה ללכת הוא בחצי צחוק איים שינעל את הדלת ולא ייתן לי ללכת.לאחר מכן זרק עליי כרית ושמיכה בצורה אגרסיבית וכשניסיתי לקום מהמיטה,כפה את עצמו עלייי ולא אפשר לי..כל זה מלווה בצחקוקים וגיחוכים על מנת להקל על חומרת המצב..אך הרגשתי לא נעים ואמרתי לו כמה וכמה פעמים שאני רוצה ללכת.הוא לא הפסיק לחבק אותי ובטון ישנוני אמר "לא..אל תלכי" ולא הקשיב לרצון שלי.בסופו של דבר כשפתחתי את הדלת עם המפתח הוא חטף אותו מידי ושובצחק ואמא "אני לא אתן לך ללכת" ,אחרי שכבר התעצבנתי הוא צחק שוב ואמר שהכל מאהבה ונתן לי לצאת.ההתנהגות הזו נורא הטרידה אותי..האם הסממנים של התהנגות אלימה? אני לא רוצה להכנס לקשר עם אדם שלא כשיר לזוגיות.הוא נשמע לך כזה? ד"א אני בת 19

היום גם דברתי איתו בטלפון וכאבה לו נורא השן.במשך השיחה הוא צעק עליי ואמר "אני לא יכול לדבר! די די! עזבי אותי!הבנתי! ביי!"היה נורא תקיף ומגעיל.אולי אני צריכה לדון אותו לכף זכות מאחר וכאב לו? או שאסור היה לו לדבר אליי כך למרות כל הכאבים וזה זלזול? אני לא יודעת למה להשוות..כי זו זוגיות רצינית ראשונה שלי.מה דעתך?

שואלת יקרה,
כנראה שמבין כל הדברים שציינת, המגרעת העיקרית שלו שאת יכולה להבחין בה היא שהוא עדיין קצת ילד. אז כן, לפעמים זה מעצבן. אבל לפעמים זה יכול להיות חינני. לא מה שהיה, ולא באופן שהיה, אבל לא תמיד התנהגות ילדותית חוזרת על עצמה בדיוק באותו האופן. אם את רוצה ללמד אותו מה נכון ומה לא נכון, תצטרכי להסביר לו מה לא מתאים. מכיוון שהוא עדיין קצת ילד (וגברים רבים שומרים על התכונה הזו לאורך כל שנות חייהם), יתכן שלא תמיד תצליחי להסביר לו את זה ברגע שזה קורה, אבל תוכלי לעשות זאת אחר-כך, לאחר שהעניינים נרגעים.

שואלת יקרה,
את תשובתי הקודמת כתבתי לפני שהוספת את מה שהוספת. אבל לפי הדיאלוג ביניכם, עושה רושם שהוא אמר לך שהוא מתקשה לדבר, והתעקשת להמשיך ולדבר (ואני בטוח שמתוך כוונה טובה, אבל לא תמיד זה מספיק). אולי לכן, משלא הצליח לעצור אותך באמירה פשוטה, כי כנראה שלך, מסיבותייך שלך, היה קשה להפסיק לדבר איתו למרות שביקש ממך, הוא נאלץ, מסיבותיו שלו, לעצור אותך בכוח.