התנהגות ילד מול הורה - הבנה ותמיכה

ד"ר אורן שלום רב,וזו הבעיה שלי :אני פרודה מבעלי .הוא כהרגלו כשמתחשק לו לא מתנהג אלי בכבוד.מה שחשוב לי הוא התנהגות בני בן השבע כאשר הוא נמצא בסביבת שנינו.הילד כשהוא נמצא אצלי אני מעניקה לו הרבה אהבה חום והקשר שלנו מצויין ואני מחנכת אותו בין היתר להתנהג בכבוד... והוא ילד מקסים והתנהגותו בבית ובבית ספר פשוט מצויינתבני אוהב הרבה את אביו והבעיה היא כשהוא בסביבת שנינו יחס בני אלי משתנה דראסטית ,והוא מתנהג בצורה שמעליבה אותי ומסתכל על אביו כאילו זוכה בנקודות זכות . אפילו להתראות הוא לא אומר לי ... למרות ששוב אני מדגישה בני אוהב אותי הרבה ואני די בסדר איתואביו משתף איתי פעולה ולפעמים מסביר לו שאסור להתיחס בצורה כזו לאמא אבל המבטים וההתנהגות שלו בסיטואציות אחרות מעבירים מסר כפול.אני מדברת עם בני ומסבירה לו איך צריך להתנהג עם אמו ואביו ושאביו לא אוהב את התנהגותו זו... וגם אם אבא מתנהג כך למרות שאני מאוד לא אוהבת אסור לבני להתנהג כך במיוחד שהוא אוהב אותי...האם יש עוד שיטות לטיפול בבעיה? מצד שני האבא סופר מפנק בזמן שבני אצלו ואני במלכודת שאיני יכולה להיות יותר מדי קשוחה איתו !!!!אם הפתרון הוא לא להיפגש אפילו לשנייה פגישה משותפת עם האב אני מוכנה לעשות זאת ... לקח לי שניםלקבל ולהשלים שאני לא צריכה להיות עם בעלי אחרי מלא נסיונות לאחד את המשפחה כי אני מאמינה שצריך להשקיע בפרק א לפני שבורחים לפרק ב אבל לטאנגו צריך שניים ...והבעיה השניה זו אני ... בגילי 34 אני מרגישה שאני אתן לו פרס אם אסכים לגירושים כי הוא כגבר בגילו יותר קל לו להתקדם לפרק ב מאשר אשה בגילי עם ילד ... ואני לא חושבת שהוא עשה מספיק בשביל הקשר ( בכלל לא עשה כלום ...רק צעק איים או קלל ועוד כל פעם שמשהו לא מצא חן בעיניו... )שאלתי היא איך מתמודדים עם הילד ואיך מתמודיים עם הרגשה שלי בכל הקשור לגירושים ...תודה מראש ד"ראורן

גלית יקרה,
שאלת שתי שאלות שונות (ושוב, המכתב מאד ארוך, וזה מקשה עלי, אפשר היה לתמצט).האחת, קשורה להתנהגות הבן שלכם במצבים משותפים. הבן שלך מנסה, כנראה, למצוא חן בעיני אביו. אולי כי את משהו המובן מאליו בעיני הבן – מה שאני רואה באופן מאד חיובי. להיות מובן מאליו בעיני בן זוג, לפעמים זה בעיה, אבל בעיני הבן שלך זה אומר שהוא בטוח בך, ואולי פחות בטוח באביו. אז הוא זקוק להבליט את עצמו באופן שימצא חן בעיני אביו. הפגיעה בך ברורה, אבל זו לא אשמתו של הבן. הוא עדיין ילד, והוא זקוק לשניכם ומנסה להגיע לשניכם באופנים שהוא מבין. זה ניווט לא קל, אבל אל תיכנסי לתחרות עם האבא על מי מכם "טוב יותר" עבורו. נהגי כהורה אחראי, לפי מה שאת מבינה, והתייחסי לחולשות של הבן שלך מתוך הבנה לסיבות שלהן. הן באות בגלל צרכים טבעיים, ואת, כאמא, אמורה לגלות הבנה כלפיהן, ולנווט את דרכך איתו כאשר את לוקחת בחשבון שדברים כאלה יכולים לקרות. את יכולה להימנע, באמת, מפגישות משותפות, ככל האפשר, אבל אם זו בעיה שתחמיר, אולי יהיה כדאי להגיע לטיפול בילד, כאשר תצטרכי לקחת בחשבון שחלק חשוב מהתהליך הוא "הדרכה הורית", כלומר, את ובעלך ללא הילד.ובאשר לגרושים... אני חושב שזה הרבה עניין של אגו ופגיעה. את מוכנה להעניש את עצמך ולהישאר איתו, רק כדי שלא "ייקבל פרס" ותתגרשי ממנו. עזבי. חשבי על מה שטוב לך, ולא על מה שרע לו.וגם... יש לי חדשות בשבילך. נשים, בכל גיל, נוטות לחשוב שהן כבר מעבר לפיסגה, ושמעכשיו הסיכוי שלהן להגיע לזוגיות חדשה הוא אפסי. אז התשובה היא שזה ממש לא כך. יש לך סיכוי טוב להגיע לריגושים ולקשרים חדשים, וגם לזוגיות קבועה וטובה, ולאפשרות של עוד ילד, אם תרצי בכך. יש דרכים רבות לממש את כל אלה, והרבה תלוי בך, ובשקט הנפשי שבו תנהלי את חייך ואת חיי ילדך.

תשובתך עוזרת לי להסתכל בפרספקטיבה אחרת על התנהגויות מסוימות של בני .עזרת לי לראות את החיובי בכך שילד רואה באמו משהו מובן מאליו וזה הרגיע אותי ...תשובתך מלווה אותי , ובמקום להתעצבן מהתנהגויות מסוימות , אני נזכרת כל פעם מחדש בתשובתך, ומצליחה להתמודד בשקט ואפילו עם חיוך.........וזה ככל הנראה כוחה של הפסיכולוגיה.........תודה.

גלית יקרה,
ראיתי את התגובה המאוחרת שלך רק היום, ואני מוכרח לומר שריגשת אותי. אף פעם לא קל לגדל ילדים, בגלל העוצמות הרגשיות שהם מעוררים בנו כמעט בכל דרך אפשרית, והבנת את זה כך כך נפלא. בהצלחה!