התנהגות גבר: מה נורמלי?

שלום.
.אני יוצאת עם מישהו במשך חודשיים..אני בת 18,הוא בן 20 לקראת גיוס.נהיינו חברים נורא מהר..כבר מהפגישה השנייה..אחרי שבוע..הוא נורא מצחיק אותי וכיף לי ונעים לי בחברתו.לאחרונה אחרי שירד רגש ההיי של ההתאהבות שמתי לב שהוא מתנהגת בצורה ילדותית,רואה סרטים מצוירים,מדבר במין קול מתיילד לפעמים,עושה כל מה שאני אומרת לו בלי להבין,לא מבין דברים עמוקים שאני אומרת לו וכ"ו..לפני יומיים הוא סיפר לי שכשהיה בן 8 ,בן דודו בן ה11 ביצע בו מעשים מגונים 2-3 פעמים ולימד אותו לאונן ועוד זוועות למינהן...הוא לא רוצה להכנס לחפור בעניין ומעדיף לזנוח אותו ולא להתעסק בו עוד.הוא בכלל סיפר לי את זה בעל כורחו..אבל המקרה השפיע עליו כל כך בכך שהוא היה באובססיה נוראית לאוננות..מגיל 8 עד גיל 19 הוא חיפש כל מידע בהקשר לזה,ידע את כל התנוחות כבר בגיל 9 והיה מאונן במשך 8 שעות רצופות בלי לישון בלילות.בחודשיים שאנו יוצאים הוא כבר לא מאונן ואומר שאני משפיעה עליו לטובה..הוא אומר שגרמתי לו לראות שיש גם אנשים טובים בעולם ושמאז שהגעתי הוא מאושר...הוא גם אדם דתי ואמר ששבוע לפני שהכיר אותי תכנן להוריד את הכיפה ובגלל שהגעתי הוא התחרט.אבל אני לא יודעת האם אני יכולה להתמודד עם מישהו שעבר טראומת ילדות כזאת. אני לפעמים מרגישה כמו אמא מגינה ולא כמו בת זוג.קשה לי לפתח איתו שיחות אינטלגנטיות ועמוקות והרבה פעמים אני מרגישה כאילו אני גננת שמדברת עם ילד קטן.בעקבות המקרה הוא גם חסר בטחון עצמי בעליל.לא מעריך את עצמו.חושב שהוא אפס ואדיוט.שואל אותי הרבה פעמים מה אני עושה איתו? ואומר שאני לא שווה איתו.מחבק אותי חזק ואומר "אל תעזבי אותי.נכון שלא תעזבי אותי? אם יהיה מישהו אחר יותר טוב ממני את תלכי לי?" ודברים כאלה..אני לא יודעת אם אני יכולה להתמודד עם מטען כזה כבד..האם חוויית הילדות הזאת תתאחה אצלו באיזשהו שלב והוא "יחזור להיות נורמלי" או שזה משהו שישפיע עליו למשך כל החיים? אני רוצה להרגיש בתוך מערכת יחסים שוויונית..לא מגינה על אף אחד.באיזו דרך אני יכולה לעזור לו לפתח בטחון עצמי ולהתגבר? בנוסף אני פוחדת שאם אעזוב אותו הוא יחזור בשאלה או חס וחלילה הוא ייפגע בעצמו..הוא גם אמר את זה כמה פעמים..זקוקה לעזרה..תודה

מיכלית יקרה,
ראשית, לאונן זה נורמלי לגמרי גם ללא טראומה. את התלונה על "ילדותיות" של הגבר שמעתי מצד נשים גם כן ללא קשר לעניין הזה. האם זה קשור לטראומה? - לא יודע. מכיוון שאני לא מתכוון לתת לך איבחון פסיכולוגי בעזרת המכתב שלך, אין סיכוי שאגיד לך מה הסיכוי שלו להשתקם מזה, ובכלל, גם לא מה הבעיה שלו ומה עוצמתה. אני לא יכול לדעת את כל אלה. את מכירה אותו, לטוב ולרע, ואת צריכה לראות אם הוא מתאים לך כבן זוג או לא על סמך זה - על סמך הטוב והפחות טוב שאת רואה מול העיניים. ופרט לתחושת רגשי אשם טבעית, אין סיבה שתקחי אחריות על גורלו אם את מחליטה שהוא לא מתאים לך.