התמכרות: סימנים והשפעה על זוגיות

שלום,
אני בת 29 ובעלי בן 33, אנחנו נשואים שנתיים וחצי ולפני חודש נולדה לנו בת.כבר יותר משנה בעלי משחק במשחק און-ליין. בהתחלה זה לא כל כך הפריע לי בכלל כי יכולתי להישאר יותר זמן בעבודה או לא לנקות את הבית. הוא נהיה הרבה יותר סלחן בדברים הללו כי תמיד יכולתי להגיד – קודם תפסיק לשחק...נכון להיוםבעלי חוזר מהעבודה בשעות סבירות, עזור לי עם המקלחת לתינוקת, אנחנו אוכלים ואז...הוא מבקש אישור קצת לשחק. לפעמים אני מסכימה כדי שלא נריב ולפעמים אני מסבירה לו שהוא בכלל לא צריך לבקש אישור ואנחנו מתחילים לריב....אני לא יודעת מה לעשות...אני כל הזמן מרגישה שהוא נחמד כי ברצונו"לקנות"ממני זמן לשחק. הוא עושה הכל, אני לא יכולה להתלונן אבל איפה חיבוק? שיחה? התעניינות? –כלום. דיברנו על זה מספר פעמים וכל פעם הוא מסכים אם כל מה שאני אומרת, אומר שהמשחק באמת מעסיק אותו יותר מדי, מבטיח לשחק פחות...ומחזיק מעמד כשבועאני בטוחה שאם אגיד לו שזה או נישואין שלנו או משחק הוא יפסיק אבל אני חושבת שזה לא פיתרון כי לדעתי הוא יסכים לעשות זאת רק אחרי שיבין שאני רצינית (כשאתחיל לארוז מזבדות למשל) ואז איך אוכל לסלוח לו? ואיך הוא יסלח לי? הרי זו תהיה סחיטה! חוץ מזה, עם הזמן הוא ימצא משחק אחר ואז מה?מה אפשר לעשות?תודה מראש

אורה יקרה,
הוצאתי מויקיפדיה את הגדרת ה"התמכרות":קריטריונים לקביעת התמכרותעל פי ארגון הבריאות העולמי, התמכרות קיימת כאשר מתמלאים שלושה מתוך ששת הקריטריונים הבאים:1.תשוקה עזה או דחף כפייתי ליטול את החומר או לבצע את הפעילות שאליה האדם המכור (למשל יחסי מין או הימורים).2.קושי בשליטה על כמות וזמן צריכת החומר או קושי בהגבלת זמן הפעילות הממכרת.3.הופעת תופעות גופניות כאשר לא משתמשים בחומר או כאשר לא מבצעים את אותה פעילות (תופעות גמילה).4.התפתחות סבילות לחומר, במובן זה שדרושה כמות הולכת וגדלה של החומר כדי להשיג את אותו האפקט או לחלופין צורך בפעילות ממכרת מוגברת.5.הזנחה של הנאות ושל תחומי עניין אחרים בשל השימוש בחומר או הפעילות הממכרת.6.התמדה בשימוש או בפעילות למרות מודעות המשתמש שהדבר גורם לנזק.אם תשימי לב, פרט לאפקט ה"גמילה" (או "קריז", סעיף 3), מתקיימים באיש שלך כל הסימפטומים להתמכרות. בעיקר מדובר בליקוי תפקודי, כתוצאה מכך. התוצאה היא שהיחסים בינך לבינו הופכים להיות יחסי אמא-ילד, במקום ליחסים שיתופיים של שני מבוגרים אחראים. מזה גם הוא מפסיד! קודם כל את ההערכה שלך אליו, ואחר-כך, חיי משפחה... חבל שייזכר כמה שנים מאוחר יותר בהחמצות שלו ושלך.אלא שכדי להגיע לטיפול בהתמכרות שלו, הוא מחוייב להחליט שהוא רוצה. אני לא אומר שהוא לא יכול לטפל בזה לבד, הוא יכול. אלא שבשביל זה הוא צריך ניעור חזק ומוטיבציה חזקה. בין אם כדי לטפל בזה לבד, ובין אם כדי להגיע לטיפול. הרצון שלו והמוטיבציה שלו הכרחיים. זה התפקיד שלך.ואומר לך יותר מזה. מכיוון שמדובר בהתמכרות, לא מדובר בפתרון זמני (כלומר, הקטנת מינון), אלא להיפרד מזה סופית. בשביל זה תצטרכו גם למצוא תחליפים לעיסוק הזה, ולעשות יותר דברים ביחד – ודברים שיתאימו גם לו. הם לא יהיו באותה רמה של ריגוש, אבל אם "תפצי אותו" באוירה טובה בבית, בשיתוף, בהתעניינות בו, יהיה לו קל יותר. ומן הסתם, גם את תצטרכי להתמיד בזה.ושימי לב לעוד משהו: רק לפני חודש נולדה לכם בת. אולי זה יפליא אותך איך אפשר, אבל בהחלט יתכן שהוא קצת בורח מהאחריות ומהחיבור החדש (ואני יודע שהוא התחיל בהתמכרות הזו הרבה קודם). אל תילחצי מזה כשלעצמו. הוא יתחבר. אבל היחסים ביניכם חייבים להשתנות, דרך גמילה.בברכה,ד"ר אורן חסוןיועץ זוגי ואישי