התמודדות עם תסכול בנישואין

שלום,
אני בת 25 ואני נשואה כחצי שנה לפני שהתחתנו אני ובעלי אמרנו שתוך כמה חודשים נתחיל בניסיון להביא ילדיםוגם לפני החתונה היתה לנו פרידה על בעיית יציבות של בן זוגי עד שהבין כי אם לא נתחתן אנחנו נפרדים לצמיתות לאחר תקופת חברות של מספר שנים ארוךכעט אנו נשואים וכמו שציינתי כבר חצי שנה וכל פעם שאני מעלה את נושא הילדים בעלי אומר לי אל תדברי על זה ואל "תחפרי" כשאני ירצה נעשה ילדיםוזה כל כל מכעיס אותי ובעיקר פוגע כי הוא ידע מראש שזהו רצוני ולמה בכלל אני צריכה להרגיש שאני מתחננת למישהו לזרע?בתחילה לא כל כך הסתדרנו בתחילת הנישואין אבל לאחרונה הייתה לנו תקופה יפה בילנו יחד דיברנו הרבה עד לשעות הקטנות של הלילה ובאמת היה בסדראבל אני לא יודעת מה לעשות בנושא יש לי את התחושה שמישהו מהמשפחה שלו או מהחברים משפיע עליו חזק בהחלטתו לא להביא ילדים עכשיו ולחכות עם זה עודהייתי בטוחה שגם הוא רוצה כמוני בילד חשוב לציין כי אין לנו בעיות כלכליות אנו חיים בבית מסודר כך שזאת לא הבעיה ובעלי טוען שצריך לחכות גם מהסיבה שנהיה יותר מסודריםאבל כמה יותר מסודרים?לחכות לוילה בקיסריה ולמרצדס? אני מרגישה שאלו תירוצים כדי לדחות את הניסיונות להביא ילד הוא אומר שתרוויחי יותר ותעזרי לי בהוצאות הבית מה שאת לא עושה עכשיו נביא ילד.אני מרגישה ממורמרת לא יודעת למי לספר את זה כי אם אספר זאת למשפחתי הם לא יקבלו זאת ואף יעמדו על כך שנתגרש ויהפכו לאוייבים שלו על יחס כזה משפיל אלייבבקשה תמצא לי פתרון לבעיה אני חושבת לגשת לרבנות ולשתף אותם ביחסים האלה ולהתחיל בתהליך גירושים אני כבר לא יודעת מה לעשות ועד עכשיו שחברות ומשפחה שואלים אותיאם אני בהריון או מתכננת בקרוב אני מיד מרגישה רע ומפילה את האשמה עליי שאני לא עובדת עדיין בעבודה טובה ושאני ממש לא רוצה בזה עכשיו אני לוקחת את זה על עצמי מהבושה להגיד שבעלי לא רוצה לעשות איתי ילד לפחות לא עכשיו.מסביבי יולדות חברות ומשפחה שלו ושלי מבשרים על הריונות ורק אני מחכה בתור שבעלי רק ירצה...בבקשה ייעוץ...תודה הילה.

הילה יקרה,
לא פלא שאת מרגישה מתוסכלת, ולא מפליא גם שאת מרגישה מרומה. אחרי הכל, הגעת לנישואים הללו מתוך ציפיה מסויימת ומוסכמת למשהו שאת מאד רוצה.אלא שאני תוהה אם חלק מכל העניין הזה אינו שייך ליחסים הפחות טובים שהיו לכם בתחילת הנישואים. שלב כזה, יתכן שהוריד אותו מהכוונות הטובות שאולי היו לו ללכת בקצב שלך, הרחיק אותו במידה מספקת ממך כדי לומר לעצמו שזה בסדר, ואולי אפילו שקצת מגיע לך להזיע בדרך לסיפוק רצונך, ואולי גם קרב אותו לעצותיהם של אחרים. סיבות "מוצדקות" תמיד יש אם רוצים, השאלה היא תמיד עד כמה הן מוצדקות.אני לא יודע כמה סבלנות יש לך לחכות, ולתת לאוירה שביניכם להתנקות ממש, לפני שתעלי את הנושא מחדש. אם אין לך, אני מציע, עוד הרבה לפני הרבנות, להגיע ליעוץ זוגי, ואם הוא לא ירצה, להגיע לבד. אלף, יש סיכוי טוב שהוא יצטרף אחר-כך, ובית, גם אם לא, תוכלי עדיין ללמוד לשפר את האוירה ולהשפיע.

אני כמעט באותו המצב, אלא שאצלנו ייעוץ זוגי גם לא עזר, יש לו תירוצים לזה שאנחנו לא מסכימים על הרבה דברים. הכל התחיל אחרי החתונה כשרציתי ילד .(כבר אז ביקש שנשכב עם אמצעי הגנה).לצערי אנחנו פרודים כבר 3 שבועות, הוא לא טורח לבוא לבקש שאחזור ולא מתקשר .(אלא לפני כמה ימים, רק לצעוק עליי..)כנראה שהדרך אצלי היא גרושין, מקווה שאצליך הוא יתעשת. בהצלחה:))