התמודדות עם תסבוכת רגשית

שלום,
אני מתנצלת מאוד מראש על הבלאגן ואורך ההודעה - אני די מבולבלתאני אישה בת 31 נשואה מזה 8 שנים + 2 ילדים, עד לפני 3 שנים חשבתי שאני נשואה באושר, אני חושבת שהתחתנתי מאהבה.לפני 3 שנים בחור שעבד איתי החל לחזר אחריי מיד הבנתי את החיזור וזה די קסם לי והקשר בנינו התחיל להתהדק בשנה הראשונה היינו רק ידידים אני פיתחתי אליו רגשות והרגשתי שזה הדדי הוא די הכחיש, לאחר שנה הוא סוף סוף נפתח ואמר שהוא מרגיש כמוני היה בנינו כמה פעמים מפגשים פיזיים לכל היותר נשיקות...מאז ומתמיד אני שידרתי שאני מסתפקת ברומן קליל ואין סיכוי שאני ארצה לעזוב את הבית והוא תמיד רצה שנישאר רק ידידים כלומר הכל חוץ ממגע פיזי,הקשר בנינו הוא גם קשר מחוץ לעבודה מפגשים והכל כולל הרבה הרבה רגשות , אבל בלי מגע פיזי שלי היה מאוד קשה אני מאוד זקוקה לחום שהוא נותן לי (זה לא קטע מיני כי אני לא רוצה ממנו סקס אלא מספיק לי הליטופים שלו והחיבוקים שלו אני לא זקוקה ליותר מזה) ואמרתי לו והוא לא מוכן בשום אופן (אני חייבת לציין שכשנה וחצי אנחנו מנסים "להיפרד" אני מאמינה שהדרך היחידה היא ניתוק לחלוטין ואנחנו לא מצליחים כל שבוע משהו מאיתנו נשבר) הוא טוען שאם נקיים איזשהו מגע פיזי הוא לא יוכל להחזיק את עצמו יותר והוא ישבר ואז הדברים יצאו משליטה ונצטרך להחליט מה הלאה ? (כאשר מבחינתי אין הלאה) - אני מאוד מאוד אוהבת אותו, אוליי אפילו אובססיבית אליו כבר, ואני מתה לשכוח אותו אני לא יודעת באיזו דרך. אני זקוקה לעזרה, אני יודעת שהוא מאוד אוהב אותי אבל הוא כל כך רציונאלי ומחושב שהוא לוקח את כל הסיכונים בחשבון ואני בשונה ממנו מוכנה לקחת סיכונים רק כדי להיות איתו, תעזרו לי בבקשה איך יוצאים מזה.

די יקרה,
הכנסת את עצמך לתסבוכת רגשית מבלי להיות מודעת לכך שקל להכנס אליה וקשה לצאת ממנה. ולכן, התשובה הראשונית היא שקשה לצאת מזה. איך בכל זאת? להתקרב מחדש, ובמודע ובכוונה, עוד אל הילדים, ועוד לבן זוגך. בהכרח, גם אם לא נתכוונת לזה, הרחקת עצמך מהם רגשית, יותר מבן הזוג ופחות, אבל גם, מהילדים. היום את עסוקה בעצמך ובעצב, באכזבה ובסערת הרגשות שלך, ופחות פנויה לשלושתם. התחילי להתקרב אליהם, כי מגיע להם. כי מהם תקבלי, עם הזמן, גם את הגמול הרגשי, גם אם לא באותה עוצמה של ריגוש, אבל בעומק רב יותר. זה מגיע להם, וזה מגיע גם לך, אם תצליחי להגיע להשלמה טובה יותר עם עצמך. זה לא יהיה קל בהתחלה, אבל השתמשי בלי בושה, כלפי עצמך, ברגשי האשם שיש לך כלפיהם כדי להתקרב אליהם יותר, וכדי לחתוך את הקשר הזה שאת שנה וחצי מקיימת בתהליך של ניתוק. לחתוך. אחרת את רק צועקת הצילו אותי, מבלי לטרוח להציל את עצמך לבד. אף אחד אחר לא יציל אותך, חוץ ממך.