התמודדות עם תמונות מטרידות בקשר

שלום,
אני מצטערת מראש אם הדברים טיפה ארוכים, מאוד השתדלתי לקצץ. שמי שירה ואני בת 18, בן זוגי בן 18 גם ואנחנו יחד כבר 5 שנים, מאז גיל 13. אנחנו לרוב נמצאים הרבה זה עם זה, טיפוסים מאוד ביתיים שאוהבים בעיקר לבלות את הערבים בצפייה ב"סופרנוס". שלשום בערב בן זגי הציע שנלך לבית של חבר טוב שלו, יחד עם 3 החברם המאוד טובים שלו וידידה של שנינו. כולנו שתינו, עבורי זאת הייתה הפעם השנייה בחיי שאני מבלה ושותה ומבקבוק בירה אחד השתכרתי מאוד וגם בשבילו זאת אחת הפעמים הראשונות. בשלב מסוים נשארנו רק חבר שלי, אני והידידה. במהלך הערב הידידה סיפרה שיצא לה לחשוב על קונספט של שלישייה יחד איתנו, לא סקס אלא התמזמזות. ימים ספורים לפני הערב יצא לנו לדבר בשיחה חצי בצחוק חצי לא על שלישייה, ואמרתי לו שהייתי מוכנה, כנראה קצת מתוך רצון לצאת מתוך מי שאני ולהיתפס כקצת קולית. הוא שאל אותי גם באותו ערב לאחר שהיא אמרה את מה שהיא אמרה אם באמת הייתי מוכנה ולא נתתי תשובה ברורה, משהו בסגנון "נראה". בכל מקרה כשנשארנו לבד איזושהי התמזמזות של שלושינו זרמה, אני איתה והוא איתה וגם אנחנו זה עם זה אבל מעט. אני מרגישה הרוסה מכל מה שקרה, שהאינטימיות שבינינו, שאני פשוט מכורה לה ואוהבת אותה כל כך, נפגעה ושאני לא יודעת איך לשאת את הסיטואציה. אני מרגישה שקשה שלי שחבר שלי התמזמז עם מישהי אחרת מולי, ושבעיקר שהוא תיאורטית היה מוכן לעשות סקס איתה (הוא שאל אותנו כשהיינו שלושתינו יחד ואמרתי שזה לא נראה לי הגיוני שזה יהיה הסקס הראשון שלה), וזה באמת הדבר שהכי הורג אותי כי הפעולה הזאת נתפסת בעיניי הדבר האינטימי ביותר שיש בין בני זוג. אנ מרגישה גם שהחוויה הזאת מאוד לא מתאימה לי ושהיא גם לא באמת נעשתה איתי, כי חבר שלי היה מאוד איתה. התמונות של שניהם מתרוצצות לי בראש ללא הפסק. חבר שלי מאוד מצטער על העניין, הוא באמת היה מאוד שיכור ומתוך היכרות איתו ועם סיטואציות אחרות שבחנו את נאמנותו כלפיי במהלך השנים (למרות שהאהבה שהוא מרעיף עליי לעולם לא נתנה לי לפקפק בו) אני יודעת שהוא חשב שהחוויה היא משותפת לשנינו ולא היה מספיק מפוקס בגלל היותו שיכור כדי לראות שאני בצד ולא מרגישה בנוח עם הסיטואציה. אני מנסה לזכור שהוא היה שיכור, ושדבר כזה לא היה קורה אם הוא לא היה ואני לא הייתי וכנראה שיש לעובדה הזאת איזושהי משמעות. אני מאוד לא יודעת מה לעשות עכשיו, הוא החבר הכי טוב שלי ואני אוהבת אותו כל כך אבל לא יודעת האם התמונות אי פעם יפסיקו להתרוצץ לי בראש, האם אפשר לבנות את האינטימיות מחדש כי אני מאוד לא רוצה להיפרד וגם הוא לא, והוא בטח שמאוד מתחרט על העניין. אשמח לעצה איך משקמים, ואם בכלל לדעתך אפשר. תודה רבה ושיהיה שבוע טוב.

עצובה יקרה,
בדרך כלל אני לא נוהג לענות לצעירים שמתחת לגיל 21. הסיבות הן שונות, וכבר כתבתי עליהן בעבר (ראי כאן).ובכל זאת, נשארת השאלה איך להתמודד עם התמונות שבעינייך, ובעיקר - איך להתמודד איתן מבלי לאבד את הקשר שלכם. זו שאלה לא פשוטה. אולי חלקה גם קשור לשאלה - האם את יכולה להיות בטוחה שדברים מסוג זה לא יחזרו בעתיד, בתנאים דומים? ואולי, האם התנאים לא יחזרו על עצמם? - ומן הסתם, תצטרכי לוודא שהתנאים הללו לא יחזרו על עצמם, ולקבל גם ממנו את הביטחון הזה. ולקבל גם את הביטחון שמה שיצא שם, אינו משהו חבוי שצץ על פני השטח, ובעצם, אם כן - אז מה זה אומר?זה לא חייב לומר הרבה. לכולנו יש נטיות מנוגדות באשר לקשרים ובאשר לעניינים מוסריים וענייני מוסכמות וצרכים אגואיסטיים. בדרך כלל אנחנו יודעים להתמודד איתם היטב, אלא אם אנחנו מגיעים לתנאים שבהם אנחנו מאבדים שליטה. מן הסתם, זה מה שקרה.אם תתקשי להתמודד עם זה, יתכן שזה יגרום לקשר שלכם לדעוך. בשל הכעסים, בשל הבושה. אבל בלי שום קשר לקשר שלכם, יתכן שתצטרכי ללמוד להתמודד עם הטראומה הנפשית שהיתה כרוכה בכל התהליך, ובאבדן הערך העצמי והיכולת לשלוט בנעשה, וללכת לטיפול. קחי לעצמך קצת זמן, ואם את מרגישה שאת לא יכולה להתמודד, אולי זה יהיה הדבר הנכון לעשותו.

אני מודה לך שענית לי, תגובתך עזרה לי מאוד ואני רואה שהדברים מתחילים להסתדר בינינו ואני כבר מרגישה הרבה יותר טוב כך שאני אופטימית :)