התמודדות עם תלות רגשית

שלום
ד"ר אורן, הייתי רוצה לשמוע את דעתך ועצותיך למקרה הבא:אני בת 23, סטודנטית, גרה בבית הוריי. ההורים שלי נשואים כבר די הרבה שנים (קרוב ל-30) והם מתקרבים לגילאי ה-60. אמא שלי (שתזכה לחיים ארוכים) היא אישה חיובית, מדהימה, עובדת, פועלת למען דברים שהיא רוצה, אוהבת לצאת מהבית לבילויים, לעשות ספורט ולקניות. אבא שלי לעומתה אדם חולה (בעשר שנים האחרונות) וסובל מכאבים (בעקבות הרגלי שתיה, עישון והתמכרות לתרופות שאותם ביצע בהכרה מלאה, מה שנקרא). הוא אדם מאוד דכאוני ומאז שאני זוכרת את עצמי החזרה הביתה בסוף היום הייתה מבחינת סיוט בשבילי ובשביל אמא שלי. איך שנכנסים הביתה מתחילה אווירה רעה, קיטורים מצידו, קללות קלות עד קללות קשות. בשנים קודמות העניינים גלשו מדי פעם גם לשבירת חפצים ואיומים כאלה ואחרים.הוא מוציא עלינו את הדיכאון שלו ואת כאביו ומוצא סיבה לריב על כל דבר שהוא, למשל, אם אמא שלי אוספת אותי מהתחנה המרכזית אחרי יום לימודים, הוא רוטן "למה היא לא יכולה להגיע לבד וצריך לקחת אותה?" ועוד שטויות בסגנון. הוא מתקשר אלינו זועם לעיתים ושואל למה אנחנו לא בבית..אין לי מקום לכתוב כאן השתלשלות אירועים, מקרים ותקריות שהתרחשו ב-20 שנים אחרונות בהן אני זוכרת אותו..לאחרונה העניין כבר לא "עובר לידי" סתם ולמרות שהוא השפיע עליי מאוד גם בעבר, כיום אני בוגרת יותר שכלית ואני מבינה שאלה לא החיים ושאין סיבה שנשתוק לו יותר.. אבל אני ואימי (למרות שהיא אישה חזקה) לא עושות את הצעד של לקום וללכת או להגיש בקשת גירושים או לעשות כל דבר שלא יהיה כדי להיפתר מהצרה הזו שרודפת אותנו כבר שני עשורים.אני תמיד חושבת שאם אכיר בחור עשיר (זה נשמע רע אבל אני לא מחפשת אותו או בוררת בחורים לפי זה, זו פשוט האלטרנטיבה היחידה שאני רואה) שיעזור לנו משפטית ויהיה הגורם האובייקטיבי שיוציא אותנו מהבוץ.אחים שלי עזבו את הבית כבר מזמן אבל לי אין יכולת כלכלית ואני לא אשאיר את אימי לשחות לבד במיץ הזבל הזה שנקרא 'אבא'.אולי תוכל לתת לי טיפת אור ופתרון שלא חשבתי עליו.

מיואשת יקרה,
חבל לי מאד שנקלעת לאופן חשיבה שאינו בריא. הוא דומה ל"כאשר אזכה בלוטו, הכל יסתדר", אבל הוא גם נשי יותר, כי במקום כרטיס זוכה, את מצפה "לאביר על הסוס הלבן". היא מונעת ממך לחשוב חשיבה עצמאית ויצירתית יותר, וגם, היא עלולה לגרום לך להכנס ליחסים עם גבר, לא כי הוא באמת טוב לך, ולא כי את באמת מאוהבת בו, אלא בעיקר כי הסוס שלו דומה יותר לכרטיס הלוטו שיציל אותך.אני מבין שמדובר בעיקר באמך, ושאת לא רוצה להשאיר אותה לבדה עם אביך, כי את עצמך כן תוכלי לעזוב את הבית אם תרצי. זה דורש מאמץ, זה דורש גם לעבוד וגם ללמוד, וזה כנראה דורש ויתורים על בילויים, ואולי ויתור חלקי על חיפוש אחר כרטיס הלוטו שלך, כי יהיה לך פחות זמן לזה. במילים אחרות, זה דורש ויתור על נוחות. אבל זו דרך עצמאית משלך, שלטווח הרחוק תתן לך הרבה מאד כוח גם בזוגיות שלך.והאמת, שאם תרצי לצאת מהבית יחד עם אמך, גם את זה אני מניח שתוכלי לעשות, אבל זה דורש מאבק. הרי, בסופו של דבר, כמחצית הרכוש שייכת לה. זהו שפל זמני, ויהיה קשה, עד שהיא תקבל את מחצית הרכוש, אבל זה אפשרי.חפשי בדף העזרה הראשונה שבאתר שלי, בטור השמאלי, מקורות סיוע, והתחילי ליזום ולעבוד. הגיע הזמן שתהפכי להיות אקטיבית יותר ואסרטיבית יותר. הפתרון אולי לא יהיה מיידי, אבל תוכלו לתכנן וליזום אותו בתוך שבועות. עדיף מאשר לחכות לכרטיס לוטו, או לסוס של האביר.ואגב כך, אני חושב שתצטרכו לדאוג, קודם, אחר-כך, ואולי במקביל, גם לטיפול מתאים לאביך. כנראה שיש לו גם בעיה נפשית, ולא רק רפואית.