התמודדות עם תחושת חוסר ערך בזוגיות

פעם ראשונה שאני עושה את זה.. אני לא רגילה להשתפך ולדבר עם אנשים על הבעיות שלי, ואם כן, זה תמיד ספציפי...ועכשיו, אני לא יודעת מה השתנה, אני אפילו לא בטוחה שאני בפורום הנכון, אני מרגישה צורך לשתף, לקבל הבנה, וכמובן גם עצה, למרות שאני מאמינה שזה בסופו של דבר יכול לבוא רק ממני..אני אזרחית, מסיימת תואר באוניברסיטה בתקשורת, באמצע כל עבודות ההגשה, הזמן הפחות טוב בתבל לשקוע במרה שחורה, אבל אין לי איך להימנע מזה..אין לי בעיות. אני תמיד הייתי בחורה רגילה, בוגרת לגילי עם מחשבות פילוסופיות על החיים והמון סקרנות, אבל לא יוצאת דופן במיוחד. יש לי חברים, משפחה אוהבת, חיים טובים, ובן זוג- הראשון שלי- כבר שנה. הכל נהדר ונפלא אבל..אני מרגישה חנוקה, יש לי מחשבות על חופש, על שינוי חיים, על מעבר חד והשלכת הכל מנגד- משפחה, חבר, דת..אני כולאת את המחשבות האלה ומדחיקה אותם כבר זמן רב..אני מחפשת לברוח. אני יודעת שזה לא פיתרון וכמובן שלא מצפה לי שם משהו יותר טוב, הרי הכל טוב פה, ובכל זאת, אני מרגישה שאני לא יכולה ולא מסוגלת יותר.אני מרגישה שהחיים שלי עוד לא התחילו, שהעתיד ידוע מראש, שהכל אותו דבר, צפוי וכל כך הגיוני, וזה לא שזה לא טוב. יציבות זה טוב, ובריא ולא רק שככה זה צריך להיות, אלא גם ככה תמיד רציתי וחיפשתי שיהיה.אני פשוט רוצה לעזוב הכל, להיות מישהי אחרת במקום אחר, להחליף זהות ולברוח מכל החיים העכשוויים ולחפש ריגושים.זה טיפשי אני יודעת. אולי זה תהליך התבגרות מאוחר, אני סך הכל בת 22, ובכל זאת. אני יודעת שלטווח הארוך זה יהיה נזק, בן זוגי שאני אוהבת, כל כך רגיל ונורמלי, כל כך בריא ומציאותי, שאני מעריכה ומכבדת לא יחכה לי ויעבור הלאה, חבריי הטובים לא ירדפו אחריי, הוריי היקרים יצטערו, וכולם יתאכזבו שזה מה שקרה ממני.אני לא יודעת לכמה זמן אני מתכננת לברוח, אבל אני הופכת כל יום יותר נואשת. אין לי כבר כח לאנשים, נוכחות חבר שלי מעיקה עליי, אין לי אותה התרגשות כמו פעם מסתם להיות איתו, למרות שאנחנו לא הרבה זמן ביחד, אין לי שום תחושת הפתעה ונועזות.אני מנסה לשתף את בן זוגי, אבל הוא כל כך הגיוני ורציונאלי, כל כך מרובע, וצפוי שהוא פשוט לא מסוגל להבין למה אני כל הזמן מנסה לשבש דברים, למה אני לא עונה לטלפונים שבוע ואז חוזרת כאילו כלום, למה אני מחפשת את הריבים ולמה אני קשה איתו. אני לא מנסה להיות רעה, ואני לא תככנית, אני פשוט אדם שכואב כרגע וקשה לו ולא מוצא לזה שום סיבה הגיונית.אני בפתח החיים, כלום עוד לא קבוע, העולם מלא באפשרויות נפלאות ובכל זאת הדיכאון וחוסר שביעות רצון שבים להכות בי בגלים, חזרה לגיל העשרה שלי.לעזוב הכל ולבנות לעצמי חיים חדשים במדינה אחרת, שם לא מכירים אותי, לחיות על הקצה להתרגש כל יום מחדש, לחלוק עם מישהו את ההפתעה של כל יום מחדש, לנתק קשר מכולם, ולחיות שונה, להיות שונה ולהתנהג חופשי.אני לא יודעת אם זה יצא לפועל, אם אני אהיה מספיק אמיצה כדי להשליך את הלימודים שכל כך השקעתי ועבדתי בהם קשה, להשליך אדם כל כך יקר ואהוב, לפגוע במשפחה כל כך רגישה, אבל זה מרגיש כאילו אין לי בררה.לא יקרה כלום אם אני אשאר. אני לא חושבת להתאבד, להתמכר ולנסות דברים מסוג זה כדי למצוא משמעות. אני אהיה כרגיל, עם מצבי רוח קשים אך חולפים, אני אסתפק בכל מה שיש לי..אני אתחתן, ויהיה לי בית חמים ונהדר, ועבודה שאני מאמינה בה ויש לי ממנה סיפוק, חברים לצאת לבלות, ובן זוג קשוב אליי. אבל אני ארגיש שפיספסתי. פספסתי את ההזדמנות הגדולה, שאני מאמינה שחוזרת רק פעמים ספורות בחיים, את הזמן הנכון כדי לבגוד בהכל, להשתחרר מהמציאות המעיקה והכולאת ולעוף, חופשיה ובלי מגבלות הרחק מפה..אני לא יודעת אם אני מצפה שיבינו אותי, אני לא מעיזה לשתף אחרים כי התגובות צפויות מראש, אני בעצמי לא מסוגלת להבין את עצמי. אבל אם יש מישהו שחווה את זה, שמסוגל לקלוט את מה שעובר עליי ולהדריך אותי, לתת לי עצה, או סתם להגיד לי שאני לא מטורפת ויש סיבה לזה, אני כל כך אשמח לדעת את זה..סליחה על האורך, ותודה על הסבלנות

עוד אחת יקרה,
אני חושב שאני מבין אותך. שננסה?אני חושב שאת כרגע נעה בין שני דברים שונים. האחד, כנראה, הוא שאת רוצה שיחזיקו אותך. את זקוקה לחיזוקים שאת שווה, שאת בעלת ערך למשפחה, לחברים, לבן הזוג שלך. האם כל הבריחות הקטנות שלך נועדו כדי למדוד את הצורך שלהם בך? את האיכפתיות שלהם?אני חושב, וזו האפשרות האחרת, שאת מרגישה שערכך כאן, בחיים הנוכחיים, הוא בינוני, רגיל, וזה לא מספיק לך. את רוצה יותר. וחיים אחרים יאפשרו לך להתחיל הכל מהתחלה, ואולי להיות שם, במשך הזמן, בעלת ערך ומיוחדת.את מבינה שאלה הם שני פתרונות שונים לאותה בעיה? – לתחושה שאת רוצה להיות מיוחדת, בעולם נעים יותר, מפרגן יותר, מרגש יותר, וכל זה איננו כאן. בשלב הזה, מה שאת עושה זה מתנסה בבריחות קטנות כדי לבדוק את ערכך כאן. ואולי גם כדי לבדוק עד כמה רחוק יהיו הקרובים לך מוכנים לזרום איתך במחשבות שלך על כיוונים אחרים, ואולי להתקדם איתך לפחות קצת, בכיוונים שאת רוצה. ומה שאת לומדת הוא שאת לבד בעניין הזה. גם את הקצת הזה שאת מנסה להגיע אליו, הם לא מבינים.ואולי את מחפשת בעיקר דרך טובה לברוח מהזוגיות שלך, שהיא אולי טובה, אבל לא מה שאת צריכה, לפחות לא כרגע, כי אין הוא לא כזה שיוכל להבין אותך בצרכים האלה שלך, ולהיות אולי קצת פחות מרובע וקצת יותר מטורלל, לפעמים, חריג פחות, מוכן להתנסות יותר. האם את רוצה לברוח כי את לא רוצה להתעמת או להכנס להסברים מייגעים וחסרי טעם לכל הסובבים אותך, כי אף אחד כאן, בסביבתך לא יבין איך את מוותרת על חבר מוצלח כזה?את לא חייבת לברוח כדי להתחיל מההתחלה. אבל את כן צריכה יותר כוח כדי לחפש דברים אחרים, וכנראה גם יותר יוזמה. אני חושש שזה נראה קצת גדול עלייך עכשיו, כל הדברים האלה. אולי עם ייעוץ פרטני, מקצועי, תוכלי לעשות זאת נכון, ובקצב שלך.

נתת לי כיווני מחשבה..אני מודה לך מאוד, אני אשב לברר עם עצמי את מקור הבעיה.אני חושבת שפגעת בול בחלק מהדברים, אם כי קשה לי להודות בהם. אלו ומודעות לגבולות שלי צריכים להיות מובנים לי.אני חושבת שאני אדבוק בעצתך בקשר לייעוץ. זה משהו שאני דוחה אותו הרבה, אבל כנראה שאני לא עד כדי כך מגוכחת, ושיש אפשרות להבין אותי..שוב, תודה רבה לך ד"ר חסון!