התמודדות עם תדמית והצלחה

ד"ר שלום,כתבתי לך כבר בעבר, אני חוגגת יומולדת 26 בעוד כמה ימים ולאחרונה נפרדתי מבחור שיצאתי איתו כמה חודשים, בחור דתי. זה חשוב כהקדמה לשאלתי: הוא באמת אהבה גדולה שלי. בכל 26 שנות חיי, אומנם אהבתי בחורים אך מעולם לא החזירו לי אהבה כמו שהוא עושה. יש לו סבלנות אינסוף אליי (ואני זקוקה לה) ולבעיות שלי בהערכה העצמית. הוא עסוק הרבה בלהסביר לי כמה אני יפה וחכמה ומכשרת וכו'...ולענייננו: אני כל הזמן עסוקה בלחפש תשומת לב. אם אני שולחת למישהו הודעה והוא אינו עונה לי, אני ישר נעלבת. אם אני מתקשרת ולא חוזרים אלי- כנל. אני מ-א-ו-ד רגישה. בימים הקרובים, כאמור, יש לי יומולדת ובגלל שאני מייחסת חשיבות גדולה לסימבוליות ימי הולדת זה משהו משמעותי בשבילי.היום גיליתי שאולי חשוב מדי. אני מאוד רוצה שהוא יהיה איתי (והוא רוצה גם) אבל משום מה זה פשוט לא מסתדר. ואני לא מפסיקה לחשוב על זה. וקודחת. ומחפשת פתרונות. ואז שולחת לו 5-6 הודעות בבוקר ומפרטת את הגיגיי. ואז מתנצלת שהייתי נודניקית. ומתקשרת כמה שעות אח"כ להתייעץ. ושוב מתנצלת. ואז מתייעצת עם חברה. ועוד אחת. ושולחת הודעות. ושוב מתנצלת...ועכשיו שכחתי אירוע חשוב מאוד מאוד (מאוד) של חברה טובה שלי. וזה הקש.המקרה הזה שציינתי הוא רק דוגמא. השאלה שלי היא יותר רחבה - אני נוטה להוציאכל דברמפרופורציה!! כל אירוע דבילי (יום הולדת, נו, באמת!!) נראה בשבילי סוף העולם ואני מקדישה בשבילו אינספור מחשבות, לא ישנה בלילה חולמת חלומות... ואח"כ מבינה כמה הוא היה דבילי וממש מצטערת על זה. והכי גרוע, זה שאני יודעת שאם הייתי בצד השני לא הייתי רוצה לשמוע אינספור התנצלויות!אני פוחדת שאני ממש מתחילה לאבד את זה. המזל שלי שלאקס שלי יש סבלנות אליי. אבל מה יהיה עם בחור הבא?? מי יסבול את הקריזות שלי??אני יוצאת מדעתי.תודה

חשבתי על זה עוד קצת היום.משום מה, דברים חשובים באמת (תאונת דרכים קשה של אמא שלי, פיטורים של אבא מהעבודה, גירושים של ההורים, החלטה על מקום עבודה, על תחום לימודים באוניברסיטה...) גוזלים ממני הרבה פחות אנרגיות מחשבתיות. דווקא מהדברים ה"גדולים" אני לא מתרגשת כמו שמצופה (אני אסביר את עצמי - אניכןלוקחת אותם ברצינות, אבל פחות קשה ממה שאחרים היו מתייחסים אליהם) וכולם תמיד מופתעים, איך זה שדווקא הדברים הקטנים והלא חשובים הם שמבזבזים לי אנרגיות.

סתם יקרה,
הצעד הראשון שאת עושה עכשיו הוא חשוב מאד: להכיר בעובדה שאת מוציאה דברים מפרופורציות. זה צעד ראשון בדרך להתגבר על הבעיה. חשוב להכניס זאת למודעות, חשוב להבין ממה את רוצה להמנע, וכל זה חשוב כדי לסייע לך להמשיך הלאה באופן מבוקר יותר. ומכאן והלאה, אם את מרגישה שאת בכל זאת לא מצליחה להתגבר על זה, לכי לטיפול מתוך מגמה שבפעם הבאה הקריזות שלך ירדו למינימום, ומתוך בטחון עצמי ביכולות שלך.ונדמה לי שההבדל בין הדברים הקטנים לדברים הגדולים הוא שאת יודעת שהדברים הגדולים הם מחוץ לשליטתך, ולכן זה כואב לך פחות, בעוד שהדברים הקטנים קשורים לענייני תדמית שלך בעינייך ובעיני אחרים, ולענייני ההצלחה שלך, ולכן זה כואב כאשר את דנה בהם, ומצליחה פחות.

"דברים שבלאו הכי אין לך שליטה"... אחלה תשובה ד"ר.!יישר כוח