התמודדות עם שתלטנות בזוגיות

אורן שלום,אני בת 25 סטודנטית ונמצאת במערכת יחסים עם בן זוג כבר 7 שנים. אספר על עצמי שאני אדם מאוד סגור ורק לאחר המון זמן אני יכולה להיפתח ולדבר עם אנשים וגם שהביטחון העצמי שלי הוא מאוד נמוך. בן זוגי הוא אדם בעל המון ביטחון אפילו אפשר לומר שלפעמים יותר מידי. כשהכרתי אותו גילנו שיש לנו מכנה משותף בכך שכל אחד מאיתנו איבד הורה בילדותו וכך התקרבנו. הוא התגורר לבד ורוב משפחתו בחו"ל ורק סבתו בארץ. הזוגיות שלנו מההתחלה לא הייתה קלה, הוא רגיל לפתור בעיות ברגע שהן עולות ולדבר על זה ואני בתחילה היה לי קשה לפתוח עיניין מסויים מהפחד שאולי זה יוביל לריב בנינו שזה הדבר שהכי פחדתי ממנו. במשך השנים היו לנו ריבים קשים שבדיעבד מתחרטת שפשוט לא וותרנו והלכנו לדרכים שונות. הרבים שלנו לפעמים היו מסתיימים בצעקות ואף באיומים. לאט לאט התחלתי לראות עד כמה הוא בן אדם קנאי ורכושני וזה התפתח והתגלה יותר ויותר הוא כל הזמן היה אומר לי שהוא מאוכזב ממני ושאני לא מגנה עליו אף פעם ושאני תמיד פסיבית לעומת זאת על המשפחה שלי אני תמיד יגונן. היחסים שלי מההתחלה היו אינטנסיביים, שנה אחרי שיצאנו ביחד הוא בא לגור בבית הורי ואימי הסכימה. לאחר מכן כשהתגייסנו לא הסכים לי לדבר עם בנים אחרים ואני הקשבתי לו ואם פנה אלי בחור פחדתי לדבר איתו. הוא גם היה מתקשר אלי כל יום לבדוק איפה אני ומה אני עושה ומתי אני חוזרת הביתה להיות איתו. אני הייתי כל כך חסרת ביטחון באותם השנים שלא שמתי לב לאיזה שלב אני נכנסת. אחרי זה במהלך הצבא קיבלתי קצת ביטחון אבל אם היה מדבר איתי בחור לא הייתי מספר לבן זוגי וככה לאט לאט התחילו השקרים, למדתי לשקר לו רק כדי שלא יתחילו ריבים והוא יכעס עלי ויתעצבן עלי. זה לא שעשיתי משהו רע, פשוט לא סיפרתי על מה שהוא לא שאל, מעולם לא בגדתי בו ולעולם לא אבגוד בו יש לי את העקרונות שלי. אחרי הצבא הוא אמר לי שהוא לא רוצה שאני יעבוד ושהוא יעבוד בשביל שנינו אבל ידעתי שהוא אומר את זה כי לא רצה שאהיה בסביבת בחורים אחרים, לא הסכמתי לכך והלכתי לעבוד בשלב מסויים הוא אף הגיע למקום עבודתי לחפש עבודה ועבד איתי במשך 6 חודשים דבר שהיה לי קשה מאוד כי הוא תמיד הסתכל על כל דבר שעשיתי ושוב כרגיל היו לנו המון ריבים על זה והאשים אותי בדברים הזויים ואמר שאני מחייכת יותר מידי כעסתי עליו ואמרתי לו שאני רק עושה את עבודתי לאחר מכן התפטר ומצא עבודה אחרת. יום אחד החליט שהוא רוצה שנשכור דירה ביחד ונצא מבית אימי ואני רציתי לרצות אותו שלא יכעס עלי והסכמתי מיותר לציין איך זה עבר, אבל כל היום רבנו ובסוף היום היינו ישנים בחדרים נפרדים. אחרי שנה חזרנו לבית אימי בגלל מחסור בכסף. היו הרבה פעמים שאמרתי לו שאני רוצה להיפרד ואז הוא היה נשבר ובוכה ואומר לי שהוא לא יכול להיות בלעדי ופעם אחת גם איים להתאבד אם אעזוב אותו. אבל בסופו של דבר המשכנו לריב ותמיד תמיד הוא האשים אותי בכך, אפילו על הדברים הקטנים ביותר, שכיבתי את המזגן או שמשכתי את השמיכה כל דבר קטן יכל לגרור אחריו ריב שלם ותמיד הוא האשים אותי. אבל החיים המשיכו ואני כבר לא הייתי בטוחה למה אני איתו אבל ככה המשכנו, אחרי כמה זמן ספירתי לו שאני רוצה ללכת ללמוד באוניברסיטה הוא התנגד מאוד ואף אמר לי שאולי אני לא אצליח ואתמודד עם כישלון ורק יעשה לעצמי רע אך אני התעקשתי ועשיתי את כל ההכנות ללימודים בשיחה שהייתה לנו אמר שהוא מרגיש שאני זונחת אותו מאחור ובהחלטה נמהרת החליט להירשם ללימודים ללא הכנות וללא רצון ללמוד. לא עברה אפילו שנה והוא אמר לי שהוא פורש כי זה לא מעניין אותו ואין לו כסף לשלם על הלימודים ואני קיבלתי את זה והמשכנו בחיינו. אמרתי לו באחת השיחות שלנו שאני כבר לא בטוחה שאני אוהבת אותו וגם שאני מפסיקה לומר לו את זה כי זה מרגיש לי לא אמיתי והעמדת פנים. הרבה פעמים אמרתי לו את זה אבל הוא אמר שכל עוד אני איתו הוא יגרום לי לאהוב אותו שוב אבל זה לא קרה, הוא הציע לי להתחתן איתו אבל אני דוחה את זה כל הזמן כי אני יודעת שאחרי החתונה כלום לא ישתנה ונמשיך לחיות כמו שאנחנו חיים עכשיו עם ריבים. לאחרונה במסגרת לימודי הייתי צריכה לנסוע למשך חודש מהבית פחדתי איך לבשר לו את זה כי ידעתי שהוא יתעצבן וכמובן שהוא מאוד התעצבן אך עמדתי על שלי ונסעתי. בשבועיים הראשונים לא דיברתי עם איש ולא ניסתי להתיידד עם אף אחד אלא רק עם בנות אך בלי לשים לב התגבשה קבוצה קטנה של חברים ובשבוע האחרון חגגנו לאחד מחברי הקבוצה יומולדת והוא רצה לדבר איתי והסכמתי הרגשתי רע מבפנים ואי נוחות אבל ככול שהמשכנו לדבר היה לי כיף והוא הצחיק אותי וחייך אלי בנעימות ובסוף הערב לא פחדתי לדבר איתו. במשך שבוע יצא לנו לדבר מידי פעם ולקראת הסוף שמתי לב שאני מתחילה לחפש אותו בין הקהל של הסטודנטים והוא היה מחייך אלי. ביום האחרון לפני הנסיעה הביתה הלכתי להיפרד ממנו כי הוא גר לחו"ל וכנראה לא אראה אותו יותר והוא נתן לי חיבוק ושוב לא הרגשתי רע על כך דווקא הייתה לי הרגשה טובה והייתי עצובה מאוד כשהוא נסע. כשחזרתי הביתה לא קיבלתי יחס כל שהוא מבן זוגי והוא הלך לישון והתחילו להתעורר אצלי מחשבות על הבחור שנסע. במשך כל הזמן שלנו יחד לא רציתי להיות עם מישהו אחר עד היום והבנתי שלא טוב לי, ממש לא טוב לי במערכת היחסים שלי, אבל איך מסיימים מערכת יחסים כל כך אינטנסיבית וארוכה? הוא גר איתי בבית ותמיד איתי וכשאני מדברת על פרידה הוא בכלל לא לוקח אותי ברצינות או מתחיל לבכות ולאיים. מה כדאי לי לעשות? לנסות לתקן או לנסות להיפרד? אשמח אם לתוכל לעזור לי.

לי יקרה,
את מתארת יחסים שבהם הוא משתלט עליך, והורס בך כל נסיון לבנות את עצמך מקצועית ואישית. הוא רוצה לראות אותך חסרת בטחון, כי זה נותן לו ביטחון, והורס בך או מנסה להרוס בך כל בניית תשתית ואלמנט שייתנו לך ביטחון ועצמאות. וכל זאת, גם מבלי שיהיה לו כיסוי וגיבוי ליכולות שלו. כלומר, הוא אולי רוצה שאת תהיי האשה שבבית, והוא יהיה זה שמפרנס טוב, אבל כנראה שגם את זה הוא לא יכול לספק, ואולי זה מערער את הבטחון שלו עוד יותר.אלא שעד היום הוא הקשר היחיד שאליו את רגילה, ואת חוששת ממה שיקרה אחר-כך, גם אם את מקווה ומצפה למה שיקרה אחר-כך, במקביל. אבל אני חושב שאת בעיקר חוששת מהעימות איתו. הדרך להיפרד, לי, היא לעשות זאת בבת אחת, ולהגיע מיידית למקום מוגן, אצל ההורים, למשל. או במקום רחוק. התחילי לתכנן טוב את הפרידה שלך, ועשי זאת כאשר תהיי מוכנה ותדעי איך לעשות זאת, ולהיכן להגיע כדי להיות מסוגלת להקטין את החיכוך ביניכם, כי סביר שהוא ינסה להחזיר אותך אליו - הן דרך שכנוע, הן באיומים, הן בהפעלת רגשי אשם ואולי אפילו בהצעה ליעוץ זוגי. הכיני עצמך, צרי לעצמך בסיס תמיכה אצל מי שצריך, ועשי זאת. כי היחסים הללו אינם יחסים שהיית רוצה לראות במערכת של נישואים. את לא רוצה להיות כבולה להם כל חייך.