התמודדות עם התנהגות בת זוג

ד"ר חסון שלום
!התייעצתי איתך בעבר בנושא אחר, אשמח לשמוע את דעתך.אני בהריון צעיר, בשבוע 8. יש לנו ילד מתוק בן שנה וחצי. סיפרתי להורים שלי בהתרגשות רבה על ההריון לפני כשבועיים, וביקשתי לשמור על זה בינינו. לא שיתפנו אף אחד, גם לא את משפחתו של בעלי. ככה הרגיש לנו נכון.אתמול הייתה בדיקה דופק, והכל לשמחתנו תקין. אמא שלי מצפה שעכשיו נוכל לשתף את כל המשפחה. אמא שלי היא אדם שאוהב לשתף, זקוקה לתגובות הסביבה. אם הייתה חולה, מצפה שכולם יתקשרו לברר בשלומה ואף תיעלב אם נשכח. אני לעומתה- ההפך הגמור. צריכה את השקט והרוגע שלי, ומציק לי מאוד ששואלים לשלומי כל הזמן.עכשיו חוזר הסיפור שהיה בהריון הראשון - אני מנסה להמתין עם ההודעה לפחות עד שאדע שהכל בסדר בשקיפות עורפית, או עד שארגיש לנכון, בלי לקבוע תאריך יעד לפרסום החדשות. לא לחוץ לי כלל לשתף את אחותי ובעלה (אנחנו לא נורא קרובות), ואת המשפחה שגרה בחו"ל. והיא לוחצת ונעלבת שאני לא נותנת לה אישור לשתף. בפעם הקודמת אחרי שהמשפחה ידעה היא הייתה חסרת סבלנות לשתף גם חברים, למרות שהסברתי לה את עמדתי.זה לא נובע מאמונות טפלות, פשוט ככה נעים לי. בשלב הזה, זה כל כך אישי והשמחה מאוד גדולה במשפחה הקטנה שלנו.אני לא יודעת איך להסביר ולמנוע את ההעלבויות.... אני מנסה להתעלם, אבל זה מעיק עליי כל היום.תודה מראש!

דניאלה יקרה,
כפי שאת מבינה, יהיה לך קשה מאד לשנות אותה. במצב הזה, קיימות שתי אפשרויות: או לא ליידע אותה מראש, או להתמודד עם הנטיות שלה להעלב או לספר. אני מוכרח לומר שאת יחסית במצב טוב - כי היא מעדיפה להתמודד מולך ולנסות לקבל רשות, מאשר לצפצף עלייך לאחר שסיפרת, למרות האיסור שלך, ולספר לכל העולם. את זה, הרי, אינה עושה. זה אומר שביחסים ביניכם הצלחת בכל זאת ללמד אותה משהו, גם אם קשה לה להתמודד עם מה שלימדת אותה.