התמודדות עם רגשי אשם בזוגיות

שלום
ד"ר חסון,אנו חיים בזוגיות 3 שנים. יש לנו ילדה בת שנה ו-4 ועוד אחד בדרך ב"ה.היינו אמורים להתחתן אך ביטלנו את החתונה חודש לפני המועד שלה וכשהייתי בחודש שישי.הבעיות שעומדות על הפרק כל הזמן זה ההורים שלו. הוא שפוט שלהם, מפחד להגיד להם כל מיני דברים ואנחנו סופגים הכל.לדוגמא, יום אחרי לידתה של בתי , היא שוחררה מהפגייה, בן זוגי נאלץ לעזור לאבא שלו בשיטפון בדירה. רק עכשיו, אחרי יועצים , הוא הבין את הטעות המרה שעשה.אותו סיפור לידה, עולה כל פעם בוורסיה אחרת.אני עייפה כבר מהכבלים הדו צדייים האלה.אמרו לי שעליי לקחת מנהיגות ולטפל בנושא ההורים שלו.אינני מבינה, למה אני צריכה לטפל בתסביכי אדיפוס ואלקטרה שלהם, בוודאות הם החולים פה, למה כל דבר הולך קשה איתו ואיך אני מסבירה לו, שכעת עליו להשקיע אנרגיות בקן המתהווה שלנו במקום להשקיע בהורים שלו???אני מיואשת ממנו ועל סף הרמת ידיים.יש לדעתך פתרון?תודה וחג שמחורד

ורד יקרה,
לא הבנתי מה זה "אחרי יועצים", ומה זה "אמרו". האם הייתם ביעוץ זוגי מסודר?ואני תוהה אם בזוגיות שלכם את היא החזקה, זו שמחזיקה את המשפחה, זו שיודעת מה נכון ומה לא נכון, ואולי גם חזקה מדי. האם את יודעת לבקש כאשר קשה לך? האם את יודעת לומר שקשה לך כאשר קשה לך? כי אם את כל כך חזקה, אז אולי הוא פשוט סומך עליך והולך לעזור היכן שנזקקים לו. אני לא בטוח שזה כך, אבל זו אפשרות. כלומר, אולי במקום "לקחת מנהיגות" ולדרוש, את צריכה דווקא לא לפחד להיות זו שנזקקת. ובמקום להסביר, לבקש עזרה כשצריך, ולא להתלונן כשהוא לא עושה (ובכך לגרום לו להלחם בך ולהשתכנע מהר יותר שהוא צודק גם כשהוא לא), אלא להשאיר אותו עם תחושה לא טובה של אי מילוי בקשה שנשארה באויר, עד לפעם הבאה.ובדיוק כמו בתגובתי הקודמת (זו שמתחתייך, עם שאלה די דומה עקרונית), אם הבעיה נשארת ואם את לא מצליחה להתמודד עם זה אחרת – ללכת ליעוץ זוגי, אחרת זה עלול להחריף.