התמודדות עם קשר: מה לעשות?

שלום רב,
לאחרונה נפרדתי מבן זוגי (שנינו בתחילת שנות ה-30) אחרי 8חודשיי חברות. בתחילת הקשר, היינו מתווכחים על דברים שטותיים (בשל חוסר היכרות אחד של השניה- מדובר בזוגיות ראשונה ורצינית לבן זוגי), נפרדים לכמה ימים וחוזרים.לפני למעלה מ-10 שנים איבד את אחיו התאום. המצב הזה גרם לו לקשיים רבים על אף שלא הראה לסביבתו.בזמנו החל בטיפול פסיכולוגי אך הפסיק לאחר כמה פגישות. מאז סיים את לימודיו באוניברסיטה והחל לעבוד במקצוע שלו. לאחרונה, הוא פוטר מעבודתו ולא מוצא חדשה.מרגיש ששום דבר לא הולך לו (לעיתים רחוקות גם בקטע אינטימי בינינו) וזה היה שובר אותו.ומכאן הוא החליט ושהוא צריך לעבור תהליך לבד (הפרידה האחרונה והמשמעותית שלנו). טוען שהוא לא מספיק ער לצרכים שלי, לא מספיק נותן לי והכל בשל המצב בו הוא נמצא (על אף שאני מקבלת ממנו הרבה מאוד).יש בנינו אהבה ענקית, הבנה, תמיכה, (על אף חוסר נסיונו בזוגיות) ושנינו ומסתכלים על החיים בצורה בוגרת.הוא החליט שמרוב אהבה אליי (תוך כדי שהוא בוכה ומחבק אותי ולא רוצה שאקח את חפציי מדירתו) שאמשיך הלאה, בלעדיו עם בן זוג אחר.אבקש לציין כי בכל התקופה הזאת הרמתי אותו נפשית ותמכתי בו באהבה גדולה. אמרתי לו שעליו למצוא עבודה גם היא לא לגמרי במקצוע שלו ולהתפתח משם (לדעתי מאחר והוא מובטל, יש לו הרבה זמן פנוי למחשבות וזה לא טוב לו). בימים האחרונים הבנתי שחזר לטיפול פסיכולוגי מרצונו.הוא גבר משגע, בן זוג חם אוהב ומשפחתי עם נשמה גדולה וטובה. היו לנו הרבה מאוד מאוד רגעים שמחים וטובים.על אף המצב הלא פשוט אני אוהבת אותו מאוד ורוצה לחזור אליו.מה דעתך?תודה רבה.

מיכל יקרה,
דעתי היא שאת צריכה להחליט אם להיות איתו או לא. כלומר, ברור שאני אומר את המתבקש מאליו, אבל זה פחות או יותר מה ששאלת. איבחון בכתב הרי לא תקבלי, נכון? וגם לא את השאלה מה הסיכוי שלו להתייצבות, בהנחה שאכן יש בעיה כזו. עם זאת, כנראה שתצטרכי לקחת בחשבון עליות וירידות, נפילות והשגים, כפי שהכרת איתו עד היום, ויתכן מאד שתצטרכי לעבוד על האמון שלו בך, ושאת יודעת להתמודד איתו ורוצה אותו גם ברגעים הקשים שלו, ושלא תעזבי אותו גם אז. יכול מאד להיות שבשל הצרכים הרגשיים שלו הוא בחן את עוצמת הרצון שלך להישאר איתו גם כשקשה לך, וכשהוא מפעיל עליך לחץ.