התמודדות עם קושי נפשי בזוגיות

שלום,
אני בת 25. יצאתי עם מישהו כחודשיים,בזמן הזה הוא ממש הראה עניין,השקיע את כל כולו ובאמת גרם לי לרצות אותו ואף לפתח אליו רגשות. בפרק הזמן הזה שהיינו ביחד לא הייתי כל כך שלמה עם הקשר, מאחר ויצאתי ממערכת יחסים ארוכה וכנראה ששכחתי את שלב ההיכרות הראשונית. הרגשתי שלמרות שהוא כן משקיע ומראה עניין, הוא גם מראה לי לעיתים אדישות במקביל, תחילה לא התייחסתי לזה, אך הערתי לו על זה כשהרגשתי שזה ממש מפריע לי, והוא בטענתו אמר שהוא מצטער והוא לא שם לב לזה ושזה נובע רק מהמשבר שהוא נמצא בו(אחיו הקטן נהרג לפני מספר חודשים), ועוד הוסיף שכנראה שהוא לא מוכן כרגע למערכת יחסים נורמטיבית. אמרתי לו שאם היחס ההפכפך נובע מהסיבה הזאת אז אני אוכל לספוג את זה והוא חזר על דבריו שהוא מעדיף שכרגע לא נהיה ביחד. מאוד לא היה ברור לי, עד עכשיו אפילו זה לא ברור מה קרה. הבנתי אותו שהוא זקוק ללבד ואמרתי לו שבלי שום קשר שאנחנו לא ביחד אני נמצאת כאן בשבילו מתי שירצה. הוא על פי דבריו העריך זאת אך לא קיבלתי שיחה או הודעה מיזמתו. עד עכשיו אני זאת שמידי פעם יוצרת קשר לשלומו. כבר מספר פעמים הוא אומר שנתראה בקרוב ונדבר כמו שצריך, אך בפועל הוא לא עושה דבר. מהשיחה האחרונה שלנו אני מרגישה מושפלת על שיצרתי איתו קשר והראיתי לו את התמיכה והדאגה שלי, בעוד שהוא יודע את הרגשות שלי אליו ואת האיכפתיות. אני מצד אחד אני רוצה להציב גבול ולא ליצור איתו יותר קשר בכל דרך שהיא אבל מצד שני אני מרגישה שאני לא מסוגלת להתנתק ממנו לגמריי.מאוד נקשרתי אליו בזמן קצר יחסית. מה אפשר לעשות?

עזרה יקרה,
בואי ונצא מתוך הנחה שיש לו עניין בך, אלא שהוא באמת נמצא בקושי נפשי משמעותי, בגלל האבל. אם זה לא המצב, אז את יכולה להגיד שלום וללכת. לפי תאורך, עשית את הדברים הנכונים. מעשית, התנהגת כאילו שהנחת היסוד שלך היא שההתנהגות שלו נובעת מהקשיים הנפשיים שלו, שהם דבר מובן. הקושי שלך הוא שרגשית, את חשופה ונפגעת כאילו שהנחת היסוד הזו שלך אינה נכונה, וכאילו שהוא לא רוצה אותך ואין לו עניין בך. האם את מוכנה לקחת את הסיכון ולהמשיך עם אותה הנחת יסוד, וללמוד לבלום את הפגיעות שלך? - יכול להיות שתמצאי מישהו טוב בסוף הדרך הזו. אבל השאלה היא אם את יכולה להתמיד לאורך זמן, והשאלה היא גם - האם תצליחי להתמודד עם התובנה, שאולי תגיע ואולי לא, שהוא באמת לא רוצה אותך מספיק. את נמצאת בחוסר ודאות לא קל, והרבה מאד תלוי בכוח הנפשי שלך, לא רק בכוח הנפשי שלו.

הלוואי והייתי יודעת מה המצב.כך הדברים היו יותר ברורים. עבר כבר חודש מהפרידה ופעם אחת מיזמתו הוא לא הראה עניין בי. הדבר הנכון לעשות זה להמשיך הלאה? אני פשוט לא רוצה לבזבז אנרגיות מיותרות על מישהו שלא רוצה בנוכחותי, ובמיוחד לא עם מישהו שהייתי איתו בקשר רומנטי ומתנהג כאילו אני זרה בשבילו.

עזרה יקרה,
את אומרת לי דבר חשוב: אין לך אמון בכך שהוא באמת רוצה אותך, או הסבלנות להמתין כדי לבדוק את זה. ואם כך, יהיה לך קשה מאד לחכות ולהיות זמינה לו מבלי להיפגע עוד בזמן הזה. מכיוון שכך, גם אם הוא ינסה לחזור מתישהו, יתכן מאד שיהיה לך קשה מאד לסלוח על הפגיעה הזו שאת חשה, ולשקם את חוסר האמון שיש בך בזמן הזה. וגם זה אומר משהו.

אני מרגישה אחרי כל יום שעובר שאני מתחילה לתעב אותו ואת ההתנהגות שהוא התנהג וממשיך להתנהג אליי בזמן שנחשב הכי רגיש לשנינו. אתה מציע לי לשים העל מאחור ולהמשיך כמוהו כאילו כלום לא היה? הרי יש משהו במה שאתה אומר- גם אם הוא יחזור מתישהו, יהיה לי מאוד קשה לסלוח ולהאמין בו. למרות שהאינטואיציה שלי אומרת שאין סיכוי שהוא יחזור.

עזרה יקרה,
שימי לב שאת ממשיכה לנהל את הדיאלוג איתו, אבל בלעדיו. הגיע הזמן שתתחילי לדבר יותר עם עצמך, ולהקשיב למה שאת יכולה או לא יכולה. יכול להיות שהוא באמת רק במצוקה נפשית ולא פנוי כרגע, ושבכל זמן אחר היה יכול להיות נפלא ביניכם - ואת פשוט לא יכולה לדעת את זה. אם היית מקשיבה לעצמך היית מבינה שזה בכלל לא משנה, כי בתנאים של חוסר ודאות את לא מסוגלת להמתין. אם היית מקשיבה לעצמך, היית כנראה ממשיכה הלאה.אני רק חושש שיהיה לך קשה לסלוח לעצמך אם בחצי השנה הקרובה לא תמצאי מישהו אחר, ולכן את מתקשה להמשיך הלאה. זו עבודה שאת צריכה לעשות עם עצמך - להקשיב לעצמך, ולקבל את עצמך.