התמודדות עם ציפיות וחינוך מסורתי בזוגיות

שלום
דר' חסון,אני בחורה המגיעה מבית שמרני דתי, בת 28. חויתי בחיי מספר קשרים קצרים אך היה גם קשר ארוך שנמשך לשנה ונגמר מלפני כשנה וחצי. מאז הקשר האחרון איני מצליחה להתמיד בשמירת קשרים.עלי לציין, בד"כ אני לא נמשכת לגברים מלכתחילה, גם אם כן, אני אז מאבדת מהר מאוד עניין. בייחוד אם יש פערים אינטלקטואליים או שהם לא עונים לציפיות שלי.(גם אם הם יכולים להיות בחורים חמודים ומקסמים. )נמשכתי לגברים ממבט ראשון אך רק מספר מועט של פעמים, עם שאר הגברים הייתי צריכה לצאת 2-3 מפגשים עד שהייתי מרגישה את "הקליק" ואת הטעם של עוד ורצון להיפגש עם הצד השני (זה קרה בערך ב3 קשרים). מאז הפרידה מהאקס איני מצליחה להימשך גם לאחר מספר פגישות.הלחץ של ההורים הורג. הם רואים בי "כבעייתית" הם ומפחדים שאשאר רווקה זקנהוכך מכניסים אותי לחררה. מה גם הבחורים לאחר מספר פגישות חושבים שאני "כבדה" או "קרה" כאשר מגיעים לאינטימיות., כי בהתחלה הם פוגשים בחורה זורמת בשיחות, יוזמת, פתוחה מצחיקה אך נרתעת ונסוגה כאשר מגיע העניין האינטימי...לצערי התאכזבתי קשות מהאקס (היה חילוני) ומאז איני יכולה להשתחרר. יש לציין שהייתה בניינו אינטימיות מינית טובה אך לצערי לא קיימתי איתו יחסי מין מלאים כי חייתי באשליה שיציע נישואין ורק אז להשתחרר מהחשבות של חרדת נטישה. אך היא לא הגיעה,.באיזשהו מקום אני מרגישה שעשיתי טעות- לפחות לחוות את הנשיות שלי עם האדם שנמשכתי הכי הכי בחיי..לאחר הפרידה העניין המיני איתו היה חסר לי מאודדדדד. עד כדי כך שהבטחתי לעצמי שאיני "זורמת" עד שאני מוודא שהצד השני מתאים לי..אך זה לא נכון, יש בי רצון עז לממש את המיניות שלי אך איני מצליחה להשתחרר מ"הבטחה" ההיא גם אם אני רוצה. הרגשה כזו מתבטאת כחסימה גם עם אדם שאני נמשכת אליו מאוד!לצערי,אני מאלצת את עצמי לחשוב אחרת על העניין ולקבל דברים בפרופורציות אך איני מצליחה,לא נהנהת מהמגע של האחר כל כך. אני חייבת להרגיש שיהיה בטחון בקשר , שאני אמשך אליו, שאדע שאני יוצאת עם המתאים, להרגיש פרפרים וכו'..אני יודעת שאם אחכה עד שהמצבים יתאימו לדרישות שלי העניין לא ישתנה...וחוץ מזה הרבה בחורים מאבדים עניין עד שאני מתעוררת..לכן רציתי לדעת מספר דברים:1. האם זה טבעי לא להימשך לגברים מלכתחילה לאחר 5-6 פגישות, בגלל שאינם עונים לקריטריונים שלי? מה לעשות עם אותם בחורים שאני מרגישה בסדר אך עדיין לא נמשכת?איך לשכנע את עצמי שהמשיכה יכולה להגיע כפי שהרבה מבטיחים לי..2.באתי מבית דתי, שחינך אותי שצריך לחפש בחור שיתאים לחיי נישואין ואפשהו העניין מקבע אותי. אני מניחה שברגע שאפסיק לתייג את הבחורים לקטגוריה זו אפסיק להתאכזב ואהיה משחוררת ואוכל להמשיך בקשר. אז איך מפסיקים זאת? איך מפסיקים לצפות? עד עכשיו איני מצליחה למצוא תשובה..3.מדוע אני חשה נסיגה בעניין האינטימי? מדוע יש כאלה חסמים? האם זה בגלל מה שחוויתי עם האקס? מהו פתרון לכך?4.איך להבהיר להורי להפסיק לנדנד לי ולהפחיד אותי? נגמרו לי כל הדרכים לכך...תודה

שואלת יקרה,
יש מי שהמשיכה פועלת עליו באופן מהיר יותר ואחרים שהיא פועלת לאט יותר, ויש מי שהמשיכה כלפיו מהירה מאשר כלפי מישהו אחר.יש לזכור שחינוך מסורתי עלול לסרס, הן בשל הציפיות לנישואים בגיל מוקדם, והן כי המיניות היא לא פעם נחשבת כטאבו. מצד שני, כאשר יש זוגיות טובה, החינוך המסורתי דווקא מחזק אותה דרך המחוייבות שהוא יוצר. איך יוצאים מזה? – תלוי עד כמה את מרגישה תקועה בתוך התדמיות שאת רוצה לצאת מהן. יתכן שתצליחי לומר לעצמך שאת משחררת את עצמך מהכבלים, וכמו מי שקופץ בפעם הראשונה ראש לבריכה – מצליחה לעשות זאת, כהחלטה. אם לא, אולי תרצי ללכת לטיפול. אבל גם, אולי תמצאי בן זוג שיתאים לתפיסת העולם שלך. הבחירות בין הדרכים הללו הן שלך. לכל אחת מהן יש את הקצב שלה, את היתרונות שלה ואת החסרונות שלה. אולי נסי לחשוב קודם מהי התדמית שאת רוצה לעצמך, בעיני עצמך, ואיזו מתוך הדרכים הפתוחות לפנייך היא דרך שתהיי שלמה איתה. אחר-כך, נסי לראות אם ואיך את מנסה לפסוע בה. הקושי, כמובן, הוא שאין בטחון באף אחת מהן. אבל כדאי שתהיי שלמה בדרך בה תבחרי, בין אם את צריכה סיוע כדי להגיע להשלמה הזו, ובין אם לאו.ואגב כך, מול ההורים צריך לדעת לשים גבולות. יותר קל כשאת רחוקה פיזית. קשה יותר בבית מסורתי והיררכי, או כזה שמטיל עליך רגשי אשם כאשר את שמה גבולות. גם זה חלק מבחירת הדרך שלך.