התמודדות עם פרידה: מה קורה לו?

שלום,
בעלי ואני נפרדנו לפני כמה חודשים אחרי כמה שנות נישואין ועשר שנות חברות (בלי ילדים). מאז אנחנו בקשר חברי וגם מיני לפעמים. אבל אני מרגישה אובססיבית וקנאית לגביו, למרות שאני יודעת שהוא לא בן זוג טוב בשבילי. אני מפירה את הפרטיות שלו בצורה גסה ע"י בדיקת הפלאפון שלו כשהוא לא רואה, קוראת את האימיילים שלו , כל מה שאני יכולה לשים את ידי עליו. אני מתביישת אבל מרגישה שזה חזק ממני. כשאנחנו לא בקשר אני מוצפת מחשבות אובססיביות לגביו, אם הוא לא עונה לטלפון שלי אני מיד חושבת עם מי הוא....איך מפסיקים את זה? זה הורס לי את החיים...יש לי קשיי ריכוז אני לא עושה דברים שחשובים לי, מרגישה נורא עם עצמי, מלאת בושה. איך מרפים??

מ.פ. יקרה,
אקח אותך לשתי אפשרויות:האחת – שעוד לא השלמת עם הפרוד, ושיש בך איזו שהיא תקווה שתשובו להיות ביחד. ולכן את צריכה לדעת מה בדיוק קורה לו, ואם הסיכוי הזה ממשי או לא.השניה – שאת מודדת את ההצלחה שלך להתמודד עם הפרידה ביחס להצלחה שלו להתמודד איתה. אם הוא מצליח יותר ממך, הרי זה סימן שאת נכשלת. וזו סיבה טובה אחרת לדעת בדיוק מה קורה לו.חשבי על זה היטב, ונסי להבין קודם כל מדוע זה קורה. דרך זה, אולי גם תצליחי לדעת מה לעשות. ואולי גם לדעת להיפרד לחלוטין, כדי להיות מסוגלת להמשיך לבד.ואם את צריכה – להיעזר ביעוץ מקצועי, כדי לקבל כלים בעיקר במקומות הקשים, של בדידות ודיכאון שלוקחים אותך אל המחוזות האובססיביים שלך.

תודה רבה.אני חושבת הרבה זמן על מה גורם לי לחזור לשם שוב ושוב. מצד אחד אני מקווה שדברים יסתדרו ואולי נחזור להיות יחד, מצד שני רווח לי במידת מה עם הפרידה אחרי שנים של קשיים. אני יודעת שיהיה לי טוב יותר בלעדיו בסופו של דבר אך האהבה והקירבה דועכים לאט מידי ומקשים עלי את הפרידה.אני בייעוץ מקצועי כבר זמן מה אבל מתביישת לספר לפסיכולוג את כל הצדדים של האובססיה. כשסיפרתי לחברה קרובה היא הגיבה בשאט נפש וחוסר הבנה. אני מבינה את תגובתה אבל זה גורם לי לחשוש מלספר לעוד אדם, אלא בפורום אלמוני לחלוטין.

מ.פ. יקרה,
אני יודע שלא תמיד זה קל, אבל ראי את הפסיכולוג שלך כ'סל אשפה' שהדברים בו נגרסים, ואינם יוצאים החוצה. כל מה שאת מספרת לו אמור להיות חסוי לגמרי. את שם כדי לפתור את הבעיות שלך, וברור לך שכדי לפתור את העניין, את צריכה להעלות את זה שם, ובכלל זה את כל החרדות והפחדים והכאבים שלך. לא שזה פשוט, לעשות את זה. כרגע, שאלי את עצמך גם מדוע את חרדה לתדמית שלך בעיני הפסיכולוג? האם החשש הזה מוצדק? האם שווה לעבור את המחסום הזה? - כי אני חושב שאם תצליחי, כבר עשית לפחות חצי עבודה.