התמודדות עם פרידה לאחר אהבה טוטלית

אורן שלום,אני לסבית, בת 26 ובדיוק סיימתי קשר (קצר יחסית אך מלא באהבה) עם אישה בת 37.בתקופה מאוד קצרה מצאתי את עצמי מתאהבת בה יותר ויותר, אך העדפתי לחתוך את הקשר כיוון שגיליתי תכונות אופי שלה שלא אוכל להתמודד איתן בהמשך. היא אדם מאוד קנאי - למשל כשיצאתי עם חברות היא לא אהבה את עצם היציאה כי פחדה שאכיר בחורות אחרות, למרות כל ההצהרות שלי שאני לעולם לא אעשה דבר כזה כל עוד אני בקשר. זה הגיע למצב שפחדתי לצאת או פחדתי לחזור מאוחר שהיא לא תכעס ותאבד את העשתונות. לפני כל יציאה שלי היא פתחה במריבה או כשכן יצאתי היא הציקה לי ב- smsים וטלפונים.חוסר האמון שלה גם בא לידי ביטוי בצורה אחרת - אם לא עניתי לפלאפון במהלך היום כי לא שמעתי את הצלצול\לא יכולתי באותו רגע היא נבהלה וחקרה אותי למה לא עניתי, עם מי הייתי, האם אני בוגדת בה וכו'. אציין שתמיד סיפרתי לה את האמת ומעולם לא חשבתי על לבגוד בה, אך היא הראתה לי לכל הדרך חוסר אמון מוחלט.הטוטאליות הזו שלה הראתה סימנים מובהקים של שתלטנות, חוסר ביטחון וחרדת נטישה ובסופו של דבר החופש שלי והפרטיות שלי היו נלקחים ממני והקשר הזוגי היה הופך לכלא עבורי.עכשיו, השאלה שלי היא כזו - היו לה המון צדדים חיוביים שבגללם התאהבתי בה. ואני מוצאת את עצמי מתגעגעת אליה (לרגעים הטובים שהיו לנו ביחד).האם זה תמים מצידי לחשוב שהיא תשתנה בעתיד? האם אפשר להשתחרר מאובססיה וחרדות קנאה? כדאי לנסות לחזור להיות ביחד ולתת לה זמן להשתנות? היא מצידה טוענת שהיא ממש לא קנאית וההתנהגות שלה לגיטימית, ובנוסף, הרצון שלי לחופש ולפרטיות בקשר מעידים על כך שאני לא בנויה לזוגיות מחייבת ורצינית. אני יודעת שהטענות שלה מופרכות ביותר כי אני טיפוס מאוד זוגי, אבל מה לעשות- אני לא יכולה להיות בקשר חונק ולפחד כל הזמן שהיא תכעס, שהיא לא תרשה לי, שהיא תציב לי גבולות לא הגיוניים.אשמח לשמוע דעתך.תודה רבה.

מישהי יקרה,
קשה להתאושש מפרידה לאחר אהבה טוטלית כזו, גם אם את היא זו שנפרדת (ופעמים רבות נפרד זה שמוגבל, ולפעמים מושפל על-ידי האוהב הטוטלי והשתלטן), וזה לא משנה אם מדובר בגבר או באשה. קשה להתאושש כי אולי דווקא על רקע הנפילות והכעסים וההשפלות, היו רגעי השיא בולטים עוד יותר, ועם התקווה שמגיעים סופסוף אל המנוחה והנחלה, עד הנפילה הבאה.עושה רושם שאת זקוקה לחופש. לא לחופש מזוגיות – לא כל זוגיות היא שתלטנית. כנראה שאת זקוקה לזוגיות אחרת.

היי אורן,אולי אני באמת זקוקה לזוגיות אחרת.אבל יכול להיות שאפשר להפוך את הזוגיות עם האקסית לזוגיות אחרת אם היא תעשה שינויים? יש טעם בכלל לתת לה צ'אנס להשתנות? לדעתך זה אפשרי?אגב, היית מרצה שלי באוניברסיטה. הקורס שלך "פסיכולוגיה אבולוציונית" היה האהוב עלי ביותר :)

מישהי יקרה,
טוב לדעת שמדי פעם אני עושה משהו טוב... :-)לגבי האפשרות שהיא תשתנה – קצת התלבטתי אם לכתוב זאת בתגובתי הראשונה, כי אני לא רוצה שאנשים יקבלו את הרושם שאין אפשרות לגרום לשינוי אצל בני זוגם. התשובה היא יותר ספציפית למקרה שלך – אין לי אפשרות לדעת אם היא תוכל להשתנות, אבל אם תנסי, זה לתת צ'אנס עם סיכויי הצלחה מעטים מאד. כדי שיתחולל שינוי צריך שגם יהיה כוח כלשהו שיניע אותו. למשל – תובנה של אדם שהוא או היא רוצים להשתנות. למשל – לאחר שתובנה כזו קיימת – נכונות לבקש עזרה, מקצועית או אחרת, כי לבד זה קשה לעשות זאת. האם את רואה אותה שם?

אני בת 30 ונמצאת במערכת יחסים רצינית כבר 7 חודשים.לפני חודש וחצי אף עברנו להתגורר יחדיו.לפני שבועיים גיליתי שלבן זוגי יש ידידה בת 22 שלטענתו הוא מתייחס אליה כמו אל חבר ולא יותר מזה. וטוען שגם לה יש חבר.עד שהכרנו הוא היה רגיל לצאת איתה לשתות ביחד וזהו.עכשיו שהוא איתי והוא רוצה להמשיך להפגש איתה ולצאת איתה פעם ב... אני מרגישה עם זה רע.לי נראה שהסיטואציה שאני בבית והוא יוצא איתה לשתות לבד שניהם מרגישה רע מאוד.אני אמרתי לו שאני לא רוצה שהוא יפגש איתה לבד והוא לא מצליח להבין מה אני רוצה, הוא חוזר על הטענה שזה כמו לצאת עם חבר אבל לי זה ממש קשה לקבל את זה.אני לא מסוגלת לחשוב שהוא יוצאת עם מישהי לשתות לבד שניהם.האם זה הגיוני? מעליי לעשות? אני לא רוצה להרגיש שאני כובלת אותו ולא מפרגנת לו לצאת בלעדיי???