התמודדות עם פרידה ומשפחה

שלום
ד"ר חסון,יש לי בעיה קצת ארוכה ואודה לך אם תעזור לי.אני בת 23, אני לומדת לתואר ולא מתכננת נישואים בשלוש שנים קרובות ובטח שלא ילדים. יש לי חבר בן גילי כבר 4 שנים וגם הוא לומד לתואר.. בעיר אחרת, יש לציין.מעולם לא הייתי מאושרת במערכת היחסים הזו ואפילו חווינו משבר מאוד גדול לאחרונה שאני מנסה להתגבר עליו עד היום. בנוסף לזה- בתקופה אחרונה כל האחיות שלי התחתנו ואמא שלי התחילה להיות בלחץ לגביי. אני מרגישה ממש רע כל פעם שעולה הנושא כי אני אישית לא רוצה להתחתן עם מישהו שלא טוב לי איתו ומצד שני- אני לא יודעת אם הוא בכלל אוהב אותי כדי להתחתן איתי ומרגישה מושפלת, באופן מסויים. במקביל לזה- אמא שלו ממש נגד חתונה בשלב הזה של החיים.. אבל אף אחד לא שואל אותי מה אני רוצה!אני בחורה די יפה וחכמה, אני משכילה, אבל מעולם לא היה לי חבר אחד ומאז אותו משבר שהזכרתי בפסקה הראשונה, לא היה לי שום סוג של חיזור מאף אחד וזה מוריד לי את הביטחון עוד יותר בשאלה- האם אני אמצא לחבר שלי תחליף.בתוכי אני יודעת את התשובה - שאני צריכה לקום וללכת אבל קשה לי לעשות את זה. כאילו לא נמאס לי לגמרי. כאילו יש תמיד תקווה עלובה שדברים השתנו... אבל אני יודעת טוב מאוד שהם לא.איך ומה עושים כדי לקום וללכת אחת ולתמיד? גם אם זה להישאר לבדי, העיקר לא איתו.תודה.

לא יודעת יקרה,
החלק הראשון, של לקום וללכת ממנו, הוא החלק הקל. אני חושב שהחלק הקשה לך הוא לאכזב את אמך ואת כל יתר בני משפחתך שתופסים אותך ואת טובתך אחרת לגמרי ממך. תצטרכי ללמוד לתפוס מרחק גם מהם, כדי שלא להיראות בעיני עצמך ככישלון, כי הם ימשיכו לשדר לך את זה. קחי את זה בחשבון.את סטודנטית כרגע. כאשר את בזוגיות, את מחפשת פחות, ובעיקר – מסתכלת פחות. וכשאת מסתכלת פחות, גם רואים אותך פחות. כסטודנטית, יש לך מספיק הזדמנויות להיות מעורבת בפעילויות שונות, החל מחברתיות וכלה בלימודיות, עם גברים. זה אולי ייקח זמן, אבל זה יגיע. ואל תשכחי בדרך להיות בחברה נשית. גם זה חלק מהעניין, מהיכולת ליצור קשרים עם גברים, מהיכולת להיות סבלנית יותר כי את לא לגמרי לבד, ומהבטחון שתגיעי גם לזוגיות.