התמודדות עם פרידה וביטחון עצמי

אורן שלום,
אני בת 39 פרודה פלוס 2 5,7. האקס בן 36.
אנחנו בגישור לא פשוט, מסתבר מהבנות שהוא הכיר מישהי, היא בת 33 וזה כנראה רציני, מאוד בער בו להכיר לה אותן...על כל פנים, מאז שהכיר אותה, הוא לא עונה לי להודעות, מתעלם ממני וכשביקשתי שיעדכן אותי כשהוא מספר להן עליה אמר שהוא לא חייב לי דין וחשבון..לפני שהיה ביננו ריב על כך שהכיר להן אותה מבלי לעדכן אותי ולמרות מה שסיכמנו, אמר שמה שיש לו איתה זה לא מה שהיה לנו, שהם ביחד וכשהוא היה איתה והבנות יחד היה להם רגוע ושקט...יש לציין שהוא מעולם לא היה אב השנה ורוב המריבות הן סביב הנושא של הזנחת הבנות. מעניין אותי לדעת..מהניסיון שלך, מה אני אמורה לעשת במצב של כזו אטימות..עוד דבר, לפני שבוע הגדולה חזרה עם שריטות על הידיים והוא ומשפחתו הדביקו לה לויקופלסט ישירות על הפצע..היא בכתה ערב שלם מכאבים, אמרה שאבא תינוק, שלא בטוח עם אבא, שהוא עושה שטויות וכדומה..כמובן שזו לא הפעם הראשונה. בכל אופן אני התעצבנתי ושלחתי הודעות קשות על כך שהוא פשוט דפוק ומשפחתו גם..במילים אחרות אני יצאתי הדפוקה עם ההודעות האלו, אבל קשה כבר להתאפק...כי בכל פעם יש הזנחה אחרת שצריך לטפל בה וזה מתיש. בכל אופן...קשה לי עם ההיכרות שלו, עם זה שהכיר לבנות וזה שאני כבר ממש לא מעניינת אותו. השאלה מה אני עושה עם זה...

סתיו יקרה,
אני יכול להבין את הפגיעה. אני יכול להבין גם את ההתבוננות שלך לאחור, והמחשבה הדי משתקת, שחיית בשקר עד עכשיו. מנקודת מבטי – זה כנראה לא כך. הוא האמין כנראה בעבר שאת היא ההווה והעתיד שלו, ועכשיו הוא מאמין במשהו אחר. אם עוזר לו באמונה הזו להתכחש למה שהאמין בעבר, אז אולי הוא יילך עם זה. אם עוזר לך עכשיו, לפחות כדי להצדיק את הכעס שלך עכשיו ואת התחושות הקשות שלך של איבוד ביטחון, של הצורך לומר לעצמך שאת בסדר ושהוא לא, לומר לך שהוא אף פעם לא היה בסדר, לכי על זה. אני רק לא בטוח שזה באמת יחזק אותך. סביר יותר שהוא השתנה, בין אם את היית מלאך בזוגיות הזו ובין אם לאו.להיות מלאך זו בדרך כלל יכולת של שניים. להיות מלאך לבד, כאשר לצידך נמצא השטן (ובכוונה הקצנתי) – זה מעבר ליכולת. גם אם זה לא השטן, אלא אדם שלפעמים לא מספיק קשוב, ולפעמים פוגע – קשה להיות מלאך לידו גם אם זו הציפיה שלו.אבל עכשיו, סתיו, המשימה שלך היא אחרת – לשמור על שלומן הנפשי של הילדות שלך. תביני, ילדות בגיל שלהן הן מספיק בוגרות וחכמות כדי להבין שהמציאות מורכבת. הרי הצבתם לפניהן את מורכבות החיים כעובדה כנראה כבר לפני שנים. הן מספיק בוגרות וחכמות כדי לדעת שהן צריכות לשרוד, לפני הכל, והן מספיק גדולות וחכמות כדי להבין שאולי אף אחד מכם אינו מלאך. אבל שניכם ההורים שלהן, והן צריכות את שניכם כדי לשרוד. עוד עשר שנים אולי תשמעו דברים אחרים, אבל כרגע הן צריכות כל אמירה טובה וכל חיזוק לדעת שאוהבים אותן, והן מחפשות כל דרך לדעת שאתם לא מעמידים אותן בקונפליקט בלתי אפשרי בן אבא לבין אמא, גם אם אף אחד מהם אינו מלאך.אז הוא עשה משהו לא תקין, והכיר לבנות שלו בת זוג הרבה לפני שזה ראוי. מבחינתך – זו המציאות. המרה אמנם, אבל המציאות. מה יותר חשוב עכשיו? להפנות את הבנות שלך נגדו, כשאולי הן מבינות מכך שאת חלשה ובמצוקה, וכשאת כופה עליהן משהו שהן לא רוצות לעשות, שזה להיות "בצד שלך" ו לכעוס עליו? – כשבעצם הן רוצות שקט, שלווה ופחות כעסים, כדי להרגיש בעולם בטוח יותר?או שחשוב יותר זה לכבות את האש הבוערת בתוכך, גם אם יכווה ממנה כל מי שיכווה ממנה?נכון שאת צריכה לנהוג במצב הזה כמו במטוס שנקלע לבעייה, ולשים את מסיכת החמצן קודם כל עלייך לפני שאת שמה אותן על הבנות שלך, כדי שתהיי מסוגלת לשים את מסיכת החמצן על הבנות שלך, אבל אם תשמידי לשם כך את מסיכות החמצן שלהן, לא הועלת בזה דבר. ואני לא בטוח שכך את רוצה להינצלךאני מבין את הקשיים שלך, סתיו, אבל את מחוייבת, כאמא, לחפש דרכים לצמצם לא רק את הפצעים והנזקים שלך, אלא גם את אלה שלהן. גם כשאבא שלהן פוגע בהן, באופן ישיר או עקיף, במכוון או בטעות – חפשי מה יהיה הכי נכון להן, כי כנראה שטוב להן שהן נשארות גם עם אבא וגם עם אמא, שגם אם אינם מתפקדים באופן הטוב ביותר, וגם אם פוגעים בהן מבלי משים, עדיין מצליחים לשמור עליהן, ושהן מקבלות את הביטחון שהן מצליחות להתנהל ביניהם עם שליטה כלשהי בחיים שלהן. אם הן יצליחו – זה ייתן להם הרבה מאד ביטחון בחיים לעתיד. מותר לומר שאבא טועה. מותר לך אפילו לומר שגם אמא עלולה לטעות לפעמים, אבל חשוב גם לומר ששניכם אוהבים אותן גם אם אינכם מושלמים, ורוצים את טובתם גם אם זה נראה לפעמים אחרת. כי ככה זה כאשר עושים טעויות.