התמודדות עם פרידה: איך להתגבר?

רציתי לשאול איך מתגברים על פרידה מבן זוגשאלה קשה ואני לא מצפה לתשובה קלה , זה דבר כל כך קשה אחרי שאני מתרגלת לבן אדם מפתחת רגשות אחרי כל כך הרבה קשיים של התלבטויות בכלל אם להכנס לקשר הזה או לא, בסוף את מקבלת אותו גרוש+1 בן אדם קשה ולא קל אבל למרות הכל אני מתגברת ומתאהבת ויותר מזה מתאהבת הכי חזק שהיה לי ( והיתה לי אהבה גדולה לפני).מרגישה שזהו שזה הגבר האחרון שאני רוצה שאיתו אני רוצה לחיות כל החיים כיף לנו יחד, אנחנו עושים המון ביחד, זוגיות עם הכי הרבה אהבה שיש, חברות התאמה הכל.אף פעם לא נמאס לי להיות איתו ובשניה שאנחנן ניפרדים אני כבר מתגעגעת...ואז ביום אחד בום הכל נגמר מתחיל בויכוח וניגמר בפיצוץ רציני.איך מתמודדים עם מצב כזה? במיוחד שאני כל כך רגישה ועדינה שדברים כאלה גומרים עליי (מניסיון). פתאום אני מרגישה ריק, כלום ממש חלל.מה עושים? לא רוצה ליפול שוב לדיכאונות והתקפי חדרות .אני יודעת שכולם עוברים את זה בחיים וגם אני עברתי אבל כל פעם זה נראה מחדש כאילו סוף העולם ליעץ לאחרים זה הכי קל לעזור ולתמוך בכל העולם והנה פתאום אני מרגישה לבד שדווקא לי אף אחד לא יכול לעזור.אין לי כח להתמודד עם זה שוב בבקשה עזרו לי אני לא רואה את חיי בלעדיו וזה סופי מבחינתנו.

חסויה יקרה,
אני מבין שבעבר את סייעת ותמכת באחרים. נדמה לי שהגיע הזמן לגבות את החוב. לפעמים קל לנו לעזור, אבל קשה לנו לבקש עזרה. אז אל תתביישי לעשות את זה, כי זה מה שיכול לשמור עלייך טוב יותר.ועוד נקודה קטנה שהייתי רוצה להפנות אליה את תשומת לבך:הקשר שלכם התמוטט באחת בשל ויכוח אחד שגרם לפיצוץ ולסיום הקשר. זה לא בדיוק סממן של קשר טוב ויציב. קשר טוב ויציב, הוא כזה שבו שני בני הזוג יודעים לכבד זה את זה, להקשיב זה לזו, ולהעריך זה את זו, וכזה שבו הם אינם נפגעים בעוצמות גדולות מדי. הקשר שהיה לכם אינו כזה. זו עובדה, לא? הוא היה עוצמתי מבחינה רגשית, זה נכון, אבל העוצמה הרגשית אינה אינדיקציה לכך שזהו הקשר שבהכרח יהיה יציב ויחזיק מעמד. אז, עם כל הכאב, אולי היה מוטב להפרד בשלב הזה, מאשר בעוד שנה.בני לעצמך "תוכנית עבודה". תכנון לעתיד עוזר להתגבר על קשיים רגשיים. תני לעצמך זמן להתאבל, ובני תוכנית שיקום, שכוללת לוח זמנים ליציאה עם חברות, לבילויים ולריקודים שאינם בהכרח מיועדים ליצירת קשרים חדשים, לפגישות מחדש בנפרד עם גברים שלא בהכרח יוליכו להתאהבות, אלא להתרגל לעצם היציאה ולבילוי משותף, ועד למועד שאת חושבת שיתאים לך להתחיל לחפש קשר רציני מחדש.

אורן,אני בשלב שבו כל בחברות שלי חלקן נשואות והחלק השני תפוס אנחנו כבר בקושי ניפגשות וגם אם כן לא למטרת יציאה.אני מסוג השאנשים שכרגע אני מתנתקת מהעולם כולו ( לא בכוונה כמובן אבל ככה אני)לא עבודה לא חברים לא כלום אלא רק אני עם עצמי ורק בכי ובכי ובכיזה בשליטתי אבל זה מה שקורה לי

חסויה יקרה,
אם את רואה בזה סיבה להמשיך ולהתנתק, ולהמשיך ולבכות, תני לעצמך עד שייגמר. אם את מרגישה שאת רוצה לשנות, בני לך תוכנית עבודה שתתאים לתנאים שבהם את נמצאת. גם זמן לבכות הוא חלק מתוכנית העבודה. אבל גם לזמן הזה כדאי להקציב מסגרת מתאימה. ואם את מרגישה שאת נשאבת יותר מדי עמוק לתוך זה, ושאין לך אדם אחר שיכול לסייע לך לצאת משם, לכי לטיפול. אני מקווה ש"לכי לטיפול" כבר לא נשמע כברירת גנאי - אני מתכוון לעזרה שאת זקוקה לה, אם אין לך מפלט חברתי אחר, והוא ראוי וחשוב כאופציה לשיקום.