התמודדות עם פרידה: איך להמשיך הלאה

שלום
ד"ר אורן חסוןבעבר כתבתי לך (בתאריך 29/09/05 כותרת - מבולבלת)שנינו בסוף שנות העשרים, יצאנו שנה וחצי שמתוכם גרנו ביחד שנה.כל התקופה בה היינו חברים, תמיד הרגשתי שיש דברים שאני לעולם לא אוכל לקבל בואבל תמיד נשארתי שם ספק מהפחד להיות לבד, ספק מהאהבה הגדולה שהייתה לי אליווספק מזה שלא ידעתי עד כמה זה אהבה או כמה זה הרגל.תמיד ידעתי שיש דברים שלא מוצאים חן בעיני, שאין מצב שאוכל לשפר אותם אבל בכל זאת נשארתי.לאחר כל מריבה (על שטויות - דברים שלא צריך להעלות לדעתי בקשר זוגי כשאוהבים) היינו מתפייסיםאחרי זמן מסויים, מנסים לספק אחד את השניה וזה בדיוק החזיק יומים עד למריבה הבאה.המריבות שלנו התחילו תמיד ממנו, תמיד לאחר שהוא היה עושה משהו בשביל משפחתי (מה שקרה אחת ל...)הוא היה מתרברב בזה, אני לעומתו שהייתי עושה הרבה למען משפחתו מעולם לא נופפתי בזה כי עשיתיזאת מרצון ומתוך אהבה וכבוד אליהם. אבל כשהוא היה מתחיל לנופף אותי זה היה מעצבן ואז היה ריב.המריבות ביננו גם נבעו ממי עושה מה בבית ובעיקר על עניין הכספים (מה שלא היה לי עם שום בחור אחר שיצאתי איתו)כל הזמן הרגשתי שהוא רוצה שאבזבז את כל המשכורת שלי... בעוד שהוא ישאיר את שלו. חשבונות נפרדים היו לנוואף פעם לא חשבתי שזה מעניני להיכנס לו לחשבון שלו ומה הוא עושה עם הכסף שהוא מרוויח בעוד שהוא תמיד היהמתעניין בשלי וכמה בזבזתי באותו החודש וכמה חסכתי וכו'.עוד נושא לוויכוח היה העבודה שלו שהייתה במשמרות ארוכות ומתישות ותמיד הוא היה עייף היינו יוצאים פעם ב... וזה עוד גורםלמריבות למרות שתמיד נתתי לו להרגיש שאני מבינה ותומכת ולא לחצתי לצאת. תמיד יצאנו עם החברים שלו וכמעט אף פעם לא עם שלי, תמיד היה לו מה להגיד עליהם.זהו בקיצור נפרדנו, אני יזמתי את הפרידה כי הגעתי למסקנה שזה לא זה ופשוט לא בא לי לריב כל הזמן (הפרידה הייתה אחרי ריב מאוד רציני) אני רוצה לחיות חיים פשוטים וטובים ולא כל הזמן להיות במתח שאם אני אגיד מילה כזאת או אחרת זה יתפוצץ.כתבתי לך באוקטובר שוב ואז דיברתי לגבי חתונה שאנו רוצים לסגור והכל הולך קשה ולא מתקדם ואתה כתבת לי שאם אין אולם אז עדייף להיפרד, כשקראתי את זה ידעתי שאתה כל כל צודק אבל עדיין המשכתי להשלות את עצמי שהכל יהיה בסדר ויסתדר,אבל זה לא.כרגע אני אחרי פרידה, מרגישה בסדר גמור, כלומר יש לי את רגעי המשבר (כמו לכל אדם) שאני חושבת על מה שהיה וזוכרת רק את הדברים הטובים, אבל מהר מאוד נזכרת גם ברעים...כי לא היה לי טוב...השאלה שלי היא כזאת יכול להיות שאני מדחיקה את הרגשות שלי? כי בפעם הקודמת שנפרדתי (מהחבר הקודם) הייתי שבורה לגמרי, לא יצאת מהבית ולא אכלתי וירדתי מאוד במשקל. מצד שני אני חושבת שסיום הקשר הנוכחי גרם לי להבין דבר או שניים על עצמי, שפשוט הייתי פחדנית לקום גם כשלא היה לי טוב והכל בגלל ההרגל והמחשבה מה יהיה אח"כ.ועוד דבר אחרי פרידה מה מומלץ לנקות את הראש או להתחיל להכיר ולצאת עם בחור חדש? או שצריך את זמן ההסתגלות?שרית

שרית יקרה,
כבר בעבר כתבת על בעיות בקשר, ואחר-כך, במכתב נוסף, על הקושי בהסכמה על מציאת אולם. אם העובדה הפשוטה שלא הצלחתם לסגור על אולם גרמה לך להבין שהקשר הזה לא מוצלח, אז כנראה שהוא באמת לא היה מוצלח.אם את מצליחה שלא להכנס לדכאון מאבדן הקשר, ממש לא חשוב אם זה בגלל שאת מדכאת את תחושת הדיכאון והאבל, או בגלל שאת שמחה שזה נסתיים. מה שחשוב הוא שאת יכולה להמשיך הלאה. תמיד צריך זמן הסתגלות, אבל את לא יכולה לדעת כמה. את יכולה לקצר את זמן ההסתגלות אם תתחילי לתרגל יציאה עם גברים, ולהתרגל שוב לחיזורים. גם אם אולי יהיה לך קשה יותר להתאהב בקשרים הראשונים שלך, התרגול הזה יחזיר אותך למסלול מהר יותר.