בלגן בבית וסגנון דיבור נחרץ

בוקר טוב,אני כותבת אחרי מריבה נוראית שהתרחשה אתמול, ולכן יכול להיות שהרבה מהדברים שאני מציגה הם בהשפעתה, וחלק אם לא כל מה שאציג הוא חד צדדי, מעמדתי בלבד.אז לכאורה, באמת, הכל בסדר.אנחנו זוג בסוף שנות העשרים ותחילת השלושים, נשוי למעלה משנה ועומד ממש בימים אלו לקנות את הדירה הראשונה ביחד, אחרי שלוש שנים של מגורים בשכירות וכחמש שנים של הכרות יחד. אנחנו חברים טובים, מכירים זה את זה היטב, תומכים אחד בשני בקשיים ובמצוקות ושותפים פעילים זה בחייו של זה.המריבות שלנו אינם על נושאים עקרוניים שפוגעים בזוגיות, אלא על הפרטים הקטנים ובהם אנחנו נופלים.לדוגמה, אתמול היה הויכוח על העוזרת:הוא טען שאינו מוכן שהיא תסדר לו את הדברים וכיוון שהעיר לי אינספור פעמים על כך ואינני עושה דבר לטענתו, הרי שבפעם הבאה שתגיע העוזרת היא תגיע רק כשהבית יהיה מסודר והיא תצטרך לעשות רק ספונג'ה ואבק. אני, שמאסתי בלסדר אחריו, עד שפרצתי, מרוב ייאושי במעין "שביתה איטלקית" של אי סדר קבוע בבית (לבד מדברים שקשורים בהגיינה, כגון כלים וכד'), אמרתי לו שהוא לא יעמוד במילתו ולא יסדר את הדברים ושכל שהוא יודע זה רק להעיר ולכעוס.הוא בתגובה אמר שהעוזרת לא תגיע, ושהוא יבייש אותה בפני ולהיפך, אם היא תגיע לבית מבולגן. אמרתי לו שאין לי כל בעיה לסדר את הבית לפני שהיא מגיעה, אבל שאעיר לו על כך רק פעם אחת יום לפני כן ותו לא, ולא אהיה מוכנה שיסדר את הבית בשעות הנוחות לו, ויגרור אותי אליהן, שהן החל מ12:30 בלילה והלאה.השיחה כולה נעשתה תוך הלך דברים מאוד נוקשה ונחרץ. ובכלל, במריבות שלנו, מאוד קשה לי עם סגנון הדיבור הנחרץ שלו, הקובע עובדות, ואם איני יכולה לשכנעו, אני פועלת כרצוני למרות הכל.מאוד קשה לי עם זה ועם סגנון הדיבור הנחרץ וקובע העובדות שלו ואני נוטה לכעוס, להתעצבן, להסיק מסקנות עתידיות מיותרות וכמובן, לעשות דווקא.מה עושים?

YBיקרה,
לא לגמרי ברור לי העניין הזה (ואולי כן ברור, אבל אשאל כדי להבהיר אותו):הואזה שמשאיר אחריו בלגן בבית, ואתהיא זו שתהיה מבויישת לעיני העוזרת בגלל הבלגן? ואם הבלגן שלו, מדוע את צריכה להגרר איתו לסדר את הדברים שלו אחרי חצות?האם יכול להיות שהציפיה שלו היא שאת תסדרי אחריו, ובכלל בזה מדובר?הקושי העיקרי שאני קולט מהמכתב שלך הוא מתמצה במשפט הבא שלך: "מאוד קשה לי עם סגנון הדיבור הנחרץ שלו, הקובע עובדות, ואם איני יכולה לשכנעו, אני פועלת כרצוני למרות הכל."כלומר, סגנון הדיבור שלו "קובע עובדות", אבל בעצם את היא זו שעושה, כלומר קובעת בפועל, את העובדות. מקנן בי החשד שאולי הטון הזה שלו לא נועד אלאכדישאת תעשי את מה שאת רוצה לעשות, ובעצמך כמובן, ושתעזבי אותו במנוחה.בדקי את העניין. ואם זה לא זה, אז בעצם אז המשפט הזה אומר שבן זוגך אומר דבר אחד, את עושה דבר אחר, וכל אחד נלחם בכלים שלו, ומה שבטוח אין ביניכם זו תקשורת שאפשר דרכה להגיע להסכמות.מאחר שלא הכל ברור לי מהמכתב שלך, אז קראי את מה שכתבתי, ובדקי אם את מוצאת שם אילו שהם רמזים באשר לאופן שבו שאת אמורה לנהוג. יכול להיות שזה שם.

טוב, קראתי את תגובתך וארחיב קצת יותר על הנושא.המריבה על הסדר בבית היתה (רציתי לעשות בקצרנות ובסוף זה יצא מאוד ארוך):הוא לא אוהב שנוגעים לו בדברים, אבל מצד שני הוא גם לא מסדר אותם או שם אותם במקום שלא יראו כדי שלפחות זה יראה מסודר. העוזרת מצידה מגלה "ראש גדול" ומסדרת את הדברים כך שלפעמים גם אני לא ממש מוצאת את הדברים שלי (למרות שדברים מסתדרים אחרי יומיים שלושה).הוא אמר לי כמה פעמים לבקש מהעוזרת שלא תיגע לו בדברים. חלק עשיתי וחלק לא (בדיוק מהסיבה שהוא לא מסדר לפני זה ואני לא רוצה שאחרי שהיא יוצאת הבית יראה מבולגן).וחוץ מזה, אני גם לא יכולה לעשות עליה ביביסיטר כי אני עובדת בבית. כשראה בפעם האלף ששוב הוא לא מוצא את הדברים שלו ואני לא עושה לטענתו שום דבר בנושא, הוא החליט על המריבה הענקית, שהעוזרת לא תכנס אם הבית לא יהיה מסודר לפני זה.אני מצד שני לא הסכמתי, כי אני מכירה אותו ויודעת שהוא לא עומד במילתו לסדר, ותמיד זה איכשהו נופל עלי או לא מתקיים. יש לציין שאת השביתה האיטלקית בבית התחלתי לפני כשנה, כשהגעתי למסקנה שחבל לי להתעצבן על דברים שהוא לא מסדר, ושאם הוא לא מסדר גם אני לא אסדר ונראה איך יראה הבית. והבית נראה זוועה! (חוץ מדברי הגיינה - אני דואגת לכביסות, לפחים ולכלים וזהו. כל השאר בבלגן). יש לציין כי כנראה השביתה האיטלקית שלי הוכיחה את עצמה כיוון שהוא התחיל מדי פעם לסדר, למרות שהוא מאשים אותי שאני ברדקיסטית (פעם ספרנו בלגן בסלון, אחרי שהוא קרא לי ברדקיסטית: כמובן שהכל היה שווה בשווה).הוא אמר לי פעם אחת שהוא רוצה שאני אלמד אותו לסדר בזה שאני אסדר וארדוף אחריו. זה קרא בכל השנה וחצי של המגורים שלנו ביחד, והוביל למריבות קשות ול"זה שאת מסדרת לא אומר שגם אני צריך לסדר. אני אסדר אחר כך" (שכמובן אף פעם לא הגיע האחר כך הזה). או המשפט האהוב עלי: "אנשים גרים פה. לא צריך לסדר כל כך!".בקיצור, אחרי שנה וחצי כאלה, החלטתי, כדי לחסוך בעצבים, שכמובן, גם בהם הייתי אשמה, לפרוץ בשביתה איטלקית. וכעת, גם אני אשמה וברדקיסטית.לגבי שעות הניקיון - תמיד זה קורה כשלי לא נוח, ובד"כ אחרי שהוא גמר לצפות בכל הסדרות בטלוויזיה (בערך 11:30 בלילה, כשאני כבר הולכת לישון והוא מאוד עירני - יש לו שעון הפוך ממני) אבל אז, אם אני לא מסדרת, אז אני לא בסדר.בקיצור, הוא החליט שהוא קובע עובדה עם העוזרת, שאם הבית לא מסודר הוא לא מכניס אותה הביתה. אמרתי לו שלא יקרה כך, ושאמנם לי אין כל בעיה לסדר את הדברים שלי אבל אני אזכיר לו לגבי הדברים שלו רק פעם אחת ויותר לא, ואם הוא לא יסדר העוזרת בכל זאת תבוא.וזה היה מאוד נחרץ הדיבור במריבה שלנו.אתמול הוא שאל אותי באווירה אחרת לגמרי - למה אני רב איתך כל הזמן? ודיברנו קצת.אבל זה לא אומר שדברים לא יחזרו.יש לציין שהמריבות הן תמיד על נושאים שטותיים -סדר בבית, מרחב פרטיות בתוך הבית (מגבת רחצה שלי/שלך - הוא יותר מקפיד ממני. אני מבחינתי הכל של כולם) וכו'.מה עושים?

YBיקרה,
לפי מה שאת כותבת, ואני לוקח את הדברים על פניהם, הוא מעדיף לכפות עליך את סדר היום שלו על שלך. כלומר, להתחיל לסדר לאחר שראה את מה שרצה בטלויזיה, ובשעה שאת כבר מעדיפה ללכת לישון. לכאורה, זה עניין פעוט. כלומר, טכנית, הוא קל לפתירה – השקיעו 400 ₪ בוידיאו-טייפ, ועוד 30 ₪ בשלוש קלטות, שיקליט את מה שהוא רוצה, ינקה איתך בזמן, ויראה אחר-כך, כשאת הולכת לישון. פתיר, קל, עם קצת רצון טוב.גם בזה שאת מסדרת את הדברים שלך, ועוזבת לו את הדברים שלו, יש הגיון. אבל יש בזה גם אולי קצת קטנוניות בזה שאת מסדרת את הדברים שלך ואת שלו את משאירה (אלא אם מדובר באמת בניירת שלו, שהוא צריך לדעת לסדר אותה). אולי נכון יותר שאת תסדרי כמחצית הדברים עד שתלכי לישון, ושהוא יסדר את השאר. אבל גם זה עניין פתיר, עם קצת רצון טוב. אולי גם זה שמראש תשתדלו לסדר אחריכם, כי כאשר מישהו לא מסדר את הדברים של עצמו, מישהו אחר צריך, וכמה "מישהו אחר" יש אצלכם בבית? כלומר, כאשר מישהו משאיר משהו, ולא יסדר אותו אחר-כך, הוא משאיר את המשהו למישהו השני, ויש בזה משהו לא הוגן. לכן גם זה פתיר, עם קצת רצון טוב, אלא שהרצון טוב אינו מספיק.ולכן הקושי שלכם הוא לא הקושי הטכני לטפל בדברים. הקושי שלכם הוא בכך שעניין הסדר הוא סימפטום של היחסים ביניכם. מה שחסר לכם זה לדעת ללכת זה לקראת זו, ולהבין את הצרכים של הצד השני. התוצאה המיידית של חוסר היכולת הזו שלכם הוא ויכוחים, שכאשר הם לא נפתרים מתוך רצון טוב, הם הופכים למריבות. ובודאי שהמריבות הן על דברים שטותיים.לכאורהעל דברים שטותיים. אתם לא רבים על מגבת הרחצה, אתם לא רבים על סדר,אתם רבים על מי שיקבע את סדר היום, ולמי יהיה חופש אישי ומרחב אישיגדולים יותר בזוגיות. ובמילים אחרות –למי יהיה נוח יותר, ומי יעשה פחות ומי יעשה יותר כדי להביא את הבית למצב של "בית", שפרושו נוחיות שמתאימה לכם, כאשר חוסר העשיה שלכם היא חלק מתחושת הבית והנוחות, והיא מושגת טוב יותר כאשר הצד השני טורח יותר.יש דרכים שונות לפתור את זה, ואף אחת לא בזבנג וגמרנו. אבל אחת הדרכים קשורה גם לאופן שבו את מנסה לשכנע אותו לעשות דברים. אמרת שתזכירי לו לסדר את הדברים שלו רק פעם אחת בלבד. האם את עומדת בזה? – זו דרך נכונה, כי אם תחזרי על מה שאת אומרת שוב ושוב, את יוצרת בו התנגדות. אבל אמירה אינה מספיקה. את חייבת גם לעמוד בה. את יכולה לנסות גם גמול חיובי על עשיה חיובית, ודוגמא אישית ולא רק ענישה. ואני בטוח שפה ושם עשית את זה. אבל צריך לעשות זאת באופן עקבי, ולדעת להתאפק וקצת לשמור מרחק כענישה על אי עשייה, אבל לא להגזים גם בזה, כי את רוצה ליצור אוירה חיובית, שהוא ירצה לעשות דברים למענך, כי כדאי לו. ולפעמים את צריכה הדרכה בתהליך, אם את לא יודעת לעשות אותו לבד. ולכן, כדי להציל את מה שיש לכם בזמן, אם לא תצליחי לעשות זאת בעצמך, נסי להציע יעוץ זוגי, ואם הוא יסרב בכל תוקף, מצאי יועץ שיפגוש אותך לבד, ושיוכל להדריך אותך בשיקום זוגי מסוג זה.