התמודדות עם פערים בזוגיות

שלום.
אני רוצה להתייעץ בנושא קצת לא שגרתי.מתחילת הקשר שלי עם בעלי עוד לפני הנישואים,תמיד ידעתי שהוא יותר דומיננטי ואהבתי את התכונה הזאת.אהבתי את היוזמות שלו,ההפתעות ואת זה שתמיד כולם אוהבים אותו ומכירים אותו.לאחרונה ,התכונה הזאת קצת מעיקה עליי מכיוון שאני מרגישה חסרת ערך לידו.מה שמפריע לי שזה בעיקר בנושאים הקשורים לבת שלנו.בגן כולם מכירים את אבא של..מעריכים את אבא של..וזה יוצר אצלי תחושת אי שיוויון.אני מרגישה שזה מוציא ממני את הילדה בת ה-13 חסרת הבטחון השקופה שאין לה אומץ לדבר עם אף אחד.דיברתי עם בעלי על זה והוא אמר לי :פשוט תיזמי כמוני אבל אין לי את הכוחות וזה מנןגד לאישיות שלי כי אני יותר מופנמת באישיותי .מה עליי לעשות כדי להתמודד עם הרגשות האלה?

נשואה יקרה,
לכאורה, כשאת כזו, זה נפלא שיש לך אותו, שיאזן אותך ושיעזור לך במקומות שקשים לך. אלא שמה שקורה לך עכשיו הוא שאת מרגישה יותר את הפער הזה, ואולי אפילו עוד יותר חוששת שהנוכחות שלו לידך מדגישה את הפער הזה ביניכם בעיניהם של אחרים.את צודקת בכך שהוא לא מבין אותך בעניין הזה. זו לא אשמתו, מרבית האנשים שיוזמים, שפתוחים לאנשים אחרים, לא מבינים מה הבעיה להיות כמוהם. אלא שזה דורש עבודה נפשית לא קלה, ואת העבודה הזו נהוג לבצע באופן טיפולי (טיפול פרטני, שגם אני עושה), או לחילופין, בדרכים שונות אחרות כמו סדנאות תאטרון וסדנאות אחרות שדורשות פעולה ועשייה עם אנשים אחרים ובפניהם של אנשים אחרים. את רק צריכה להחליט שאת רוצה. ואם את לא מעוניינת, זה בסדר. את לא חייבת. אבל אז את כן צריכה לקבל את האלטרנטיבה ולומר לעצמך שזה בסדר כפי שזה כך, ולאהוב את עצמך כפי שאת (אגב, בטיפול הפרטני, החלק הזה של להבין ולקבל את עצמך הוא חלק בלתי נפרד מהתהליך של היפתחות חברתית).