התמודדות עם פערים באורח חיים בזוגיות

שלום רב,
זוגתי ואני שנינו בני 29 בזוגיות של שנה וחצי מאוד אינטנסיביים, שנה ראשונה הייתה אופוריה מדהימה שהיינו בתחושה שאנחנו כבר הולכים למסד את הזוגיות שלנו, האהבה שלנו עצומה אחת לשני וחוץ בעיה אחת ועיקרית ביותר אפשר להגיד שאין לנו עוד בעיות בזוגיות.באותה תקופה שרק הכרנו אני התחלתי תהליך של התקרבות לדת הלכתי לשיעורי תורה התחלתי לשמור שבת וכו'.לאחר שנה של זוגיות הבנו שיש חלק לא סגור בזוגיות שלנו מאחר והיא נשארה חילונית כלומר לא מזדהה עם הדת ומהדרישות שלה, מאחר ויש לה את האמונה שלה, ואני מתחבר לתורה ומצוות ולא אוכל לקיים אורח חיים זוגי ללא הדרישה הבסיסית של הדת מצד האישה לשמירת נידה.מבחינת שמירת שבת היא לא מוכנה לשמור מאחר ולדעתה זה ירחיק אותה מהמשפחה שלה (כיום זה לא בעיה כי אנחנו גרים קרוב להורים שלה אבל אולי בעתיד יהווה בעיה) אני מצידי לא מפריע לי שהיא לא תשמור שבת כל עוד היא תכבד את זה שאני שומר שבת כמו שזה עובד בנינו היום.עניין נוסף זה הדעה שלה לגבי שמירת נידה היא מאוד לא מתחברת לרעיון בלשון עדינה ולא מוכנה לשמוע מאנשים שמכירים את התחום.הפערים בנינו מאוד ברורים לנו שנינו אנשים עם אינטלגנציה רגשית גבוהה אבל גם עם עקשנות מסויימת, ככל הנראה מחוסר רצון "לוותר על עצמנו" אם זה הצד שלי לא יכול להתעלם מדברי תורה, או אם זה הצד שלה שלא יכול להקטין את האני מאמין שלה שמבחינתה זה כמו האמונה שלי.השאלה שלי היא איך אנחנו יכולים לנסות להתמודד עם הבעיה או שמראש אנחנו לא יכולים לגשר על הפער ומתי אנחנו צריכים להבין שהגענו לקצה הדרך המשותפת.אני רק אציין שכיום עזבתי את המגורים המשותפים שלנו כדי שתהיה לנו אפשרות לחשוב בצורה נטרלית.

אורן יקר,
הרשה לי לומר שהתרשמתי לטובה מהנכונות שלך להניח לה את החופש שלה בעניין שמירת השבת. חשוב בדיאלוג זוגי של תכנון הקמת משפחה לדעת לוותר. אני לא יודע אם זה כל הסיפור, כי קשה עוד יותר לוותר על חינוך הילדים – ואני לא יודע אם דיברתם על זה. אם כן, ושם נחלקו דעותיכם, כלומר, שם היה לך יותר קשה להסכים ולקבל אפשרות של אי שמירת שבת, יתכן שהיא מרגישה שאורח החיים שהיתה מאחלת לעצמה ולמשפחתה עלול להיפגע מאד – ואם לא נחלקו דעותיכם, כלומר, גם אם אתה מוכן להניח לה לנהל את ענייני הילדים כרצונה – זה עדיין אומר ששבתות תתנהלנה במידה רבה בנפרד. זה סיפור לא פשוט להחליט מראש שתהיינה מגבלות מהסוג הזה.האם הסיפור של הנידה הוא תרוץ לומר שהיא מתנגדת גם להתנהלות השונה של דברים אחרים, או מכשול אמיתי בעיניה – אני לא יודע. אבל גם אם זה תרוץ, זה אומר שהיא מרגישה שיהיה לה קשה להתנהל במערכת זוגית שבה אתם חלוקים בעניין הזה.כאשר רוצים לקיים זוגיות "לכל החיים", יש "סיבות טובות" לעשות את זה, ו"סיבות לא טובות". פורמלית לפחות. בין "הסיבות הטובות", מונים בדרך כלל את האהבה. בין "הסיבות הלא טובות" מונים, בין היתר, עניינים של כסף, אינטרסים, משפחה ואמונה. אלא שהמישורים של הסיבות "הלא טובות", הם חיוניים לקיום משפחה לאורך זמן. חשוב שיהיה קיום, מכשולים שישנם על רקע קונפליקטים עם ההורים או על רקע של הורים שלא מרוצים, או על רקע של אמונה שונה מפריעים, ולעיתים קרובות מפריעים מאד לקיום משפחתי נוח וללא קונפליקטים. כך שגם הסיבות שנחשבות כ"לא טובות" הן משמעותיות לזוגיות.היות שהקיום הרוחני שלך הפך להיות משמעותי באורח החיים שתחיו לאורו בעתיד, והוא יוצר ביניכם ניגוד בתפיסת הזוגיות ובאופן שבו ייראו החיים המשותפים שלכם, נוצרה בעיה.האם אתם יכולים לגשר על הפער? – מאד תלוי בנכונות לויתורים הדדים, במידת ההערכה ההדדית שלכם, וביכולת שלכם להתגמש – ואולי לכן גם במידת הפגיעות או תחושת איבוד השליטה – שזה אומר גם באופי היחסים שביניכם, ובמידה שבה מתקיים סוג של מאבק כוחות על האופן שבו אתם מוכנים או לא לוותר על עניינים שונים.יתכן שלה יש קושי לוותר, ויתכן שהיא מרגישה שגם אם אתה מוותר בדברים גדולים, לכאורה, כמו שמירת השבת שלה, אתה תתעקש על דברים אחרים, ולכן זה יהיה בלתי אפשרי.קשה לי לתת לך תשובה ברורה לשאלה אם אתם יכולים לגשר על הפער הזה או לא, מבלי להכיר אתכם טוב יותר, ו מבלי להבין את הדקויות של ההתמודדות שלכם, וגם של עוצמות האמונה שלכם בדרך – ו/או את ההשלכות שיש לכל אלה בתדמית שלכם מול אנשים חשובים לכם, כמו בני משפחה וחברים.