התמודדות עם פחד בזוגיות

שלום,
שמי שרית, בת 30. אני חיה חיים מלאים ובאופן יחסי טובים. הבעיה שלי מתחילה כשאני פוגשת או אמורה לצאת עם בחור שמוצא חן בעיני. אז אני נכנסת לתוך בועה דימיונית ולא ממש מצליחה להיות אני. "הקשר" נגמר די מהר ולעיתים אפילו לפני שהתחיל. אני שמה לב שזה דפוס שחוזר על עצמו . אני מניחה שזה נוצר מפחד שהוא לא ירצה אותי. אציין שעברתי טיפול פסיכולוג בעבר, שלא ממש סייע בקטע הזה.שאלתי היא האם אתה חושב שיש דרך לטפל בסיטואציה מאוד ספציפית בחיי. אציין שיש לי הרבה "חברים" בנים (בנוסף לחברותיי), אני אדם חברותי ובסה"כ מצליחה בחיי, פרט לתחום הספציפי הזה, בו אני מתקשה.לפעמים יש לי תחושה שמדובר בהתנייה לסיטואציה ספציפית, משום שכאמור בחיי היום-יום אני לא "מבוהלת" מאנשים/בנים, עד שזה מגיע לפסים "רומנטיים".אשמח לשמוע את דעתך.

שרית שלום,את צודקת, ככל הנראה, בכך שזה נוצר מפחד, ואולי באמת כנראה מזה שהוא לא ירצה אותך. פסיכולוג היה אמור לסייע לך להתגבר על הבעייה הזו, אבל בהחלט יכול להיות שזה שהיית אצלו לא היה האדם הנכון לבעייה שהצגת בפניו, או לא נכון לך. יכול להיות שכדאי לנסות מישהו אחר. אני יכול "להרגיע" אותך שאת לא היחידה שזה קורה לה. לא שזה כשלעצמו מרגיע, אבל זה אומר שאת לא לבד, ולכן גם שיש פתרונות.יכול להיות שאת לא צריכה פסיכולוג דינמי (או פסיכואנליסט), משום שזה ייקח אותך לתהליך ארוך, שאולי יהיה מיותר ואולי לא. אבל פסיכולוג שמגדיר את עצמו קוגניטיבי או ביהביוריסטי, יוכל לחפש לך פתרונות מהירים יותר, ונדמה לי שזה מה שאת צריכה.אם את מהססת ללכת לפסיכולוג, תצטרכי להכניס את עצמך למשטר של מאמץ נפשי עצמי, כדי ליצור סימולציות של תהליכים ומצבים, ולחפש מצבים שבהם תוכלי לעשות תרגילים של התנסויות שונות במצבים דומים, כולל משחקי תפקידים, עד שתלמדי לפחד פחות.