התמודדות עם פוביה: מה מפחיד אותך יותר?

שלום רב,
לפני כשנה פגשתי משהו מהלימודים שנורא מצא חן בעיני, ואני חושבת שגם אני מצאתי חן בעיניו (רק ממבטים הדדים). אבל, יש לי פובייה מסוימת ובגללה אני לא יכולה להתקרב אליו, לכן גם מעולם לא ניגשתי לדבר איתו אף על פי שהיו לי הזדמנויות, ואם זה היה מישהו שלא היה לו קשר לפוביה שלי מזמן הייתי ניגשת ומדברת איתו. (אציין כי הפוביה לא מנעה ממני להתאהב בו).ניסיתי להתומדד עם הפוביה בצורה עצמאית אבל זה לא עזר לי. כל פעם שראיתי אותו ברחתי לכיוון השני, הוא מצידו לא הבין למה אני מתנהגת כך ואני חושבת שקצת אולי העלבתי אותו בזה. עברה כבר שנה וחצי מאז ואני עדיין חושבת עליו ורוצה מאוד לדבר איתו, לא בשביל שיצא מאיתנו משהו רומנטי אבל יש בו משהו גם באופי וגם ביופי שגורם לי לרצות להתקרב אליו ולדבר איתו ולהכיר אותו.היו פעמים שאפילו חשבתי שהוא יוכל לעזור לי לצאת מהפוביה הזו.רציתי לשאול לדעתך, מה אתה מציע לי לעשות בהתחשב במגבלה שאני לא יכולה לפנות אליו פנים מול פנים? ולהתקשר אליו פתאום כאשר מעולם לא דיברנו והוא לא מכיר אותי בשם נשמעת לי קצת מוזרה..... יש משהו שאני יכולה לעשות?תודה רבה רבה,רחל

רחל יקרה,
לא כתבת בת כמה את, ואם הלימודים שלך הם תיכוניים או מאוחרים יותר (אני מניח, לפי שפתך, שאת חטיבת הביניים כבר עברת).את כותבת שניסית להתמודד עם הפוביה בצורה עצמאית, אבל לא ברור לי איך עשית את זה כאשר תמיד הגבת למראהו בבריחה. עושה רושם שהוא לא יכול לעזור לך להתגבר על הפוביה, כל עוד את לא יכולה לדבר איתו, כך שאת זה כפתרון אפשר לבטל. או שתלמדי להתגבר על זה, קצת כמו "להחליט" יום אחד שאת מדברת איתו, או לפחות מוכנה להיות בקרבתו, כמו שאדם יכול "להחליט" שהוא קופץ ראש לבריכה, ומקסימום מקבל מכה קלה. ואם לא, רחל, ואם את גם מבטלת אפשרות של התחזקות והתגברות על הפחדים שלך דרך טיפול פסיכולוגי, אז תלמדי לוותר עליו. את פשוט צריכה להחליט מה מפחיד אותך יותר.

תודה רבה על תגובתך,אני בת 25, והדרך שבה ניסיתי להתמודד עם הפוביה (שהיא פחד מחפץ כלשהו) זה להתמודד עם אותו חפץ בחנות. סליחה שזה נשמע מעורפל כל כך. ובחנות חשבתי שהצלחתי מעט להוריד את החרדה ולהתקרב לזה וליגוע בזה, אבל כשראיתי אותו (את הבחור) אחרי כמה ימים הבנתי שזה לא עזר והפוביה שלי עדיין קיימת במלוא עוצמתה.ממש רע לי מזה שאני לא יכולה לדבר איתו, אני מרגישה שהפוביה שולטת עליי ומכתיבה לי את החיים. ולכן אני גם מאוד רוצה לעשות משהו. האם לדעתך להתקשר אליו אחרי שעברה שנה ולספר לו על הפוביה עלול להעליב אותו או שהוא יהיה פתוח ונחמד?

אורית יקרה,
זה מה זה נשמע מעורפל... בגלל פוביה עם חפץ בחנות את לא יכולה להתקרב אל הבחור שרצית?ואולי את אומרת שיש לך פחד מחפץ כלשהו, נגיד חגורה שהוא לובש, ושניסית להתגבר על הפוביה הזאת בחנות שיש בה עצמים דומים, כמו חנות בגדים שיש בה חגורות, ועדיין זה לא עבד? את מבינה שאני אבוד לגמרי. הנסיון הזה שלי היה הטוב ביותר שיכולתי לחשוב עליו מהמכתב שלך, ואני מאד גאה בו, כי הוא דרש ממני המון דמיון ויצירתיות, ועדיין אין לי שמץ של מושג אם זה נכון או לא, ולכן איני יכול לסייע לך. אבל אין סיבה שאם תספרי לו הוא ייעלב. אולי יחשוב שאת מגוחכת במקרה הגרוע, אבל לא שווה לקחת את הסיכון?

ועוד, אורית יקרה,
פשוט ספרי לו שהוא מצא חן בעינייך, אבל גם שאת פוחדת מהקושי, שזה לא קל לך נפשית, ושאת רוצה לנסות לעשות את המאמץ, וגם שהוא יצטרך לעזור לך, אם יש לו עניין. אם הוא אדם ראוי ופתוח, הוא יוכל להבין ולהעריך את המאמץ שלך.

(הודעה ללא תוכן)