התמודדות עם נתינה ופירגון בזוגיות

היי אשמח לקבל את דעתך בנושא מסויים- אני בת 22 וחבר שלי בן 25 . שנינו לומדים לתואר וממומנים בעיקר על ידי ההורים.
חבר שלי נסע לפני שנתיים לכמה חודשים עם חברים לחול.
אני נסעתי לשבוע עם חברות.
בייחד טיילנו לפני שנתיים לטיול קצר של שבוע.
כעת הוא רוצה לטוס עם חברים לטיול נוסף בזמן החופשה מהלימודים.
הוא אומר שהיה מעדיף איתי אבל בגלל שאין לי כסף לטיול אז הוא יסע עם חברים שהם בכל מקרה מתכננים.
אנחנו ביחד 4 שנים עם כמה פרידות בדרך ואנחנו חזרנו ממש לא מזמן להיות יחד.
כעת שעלה נושא הטיול מבחינתי אמרתי לו שלא נראה לי הגיוני שהוא יסע עם חברים לחודש בגלל שלי אין כסף לזה. (הוא לוקח מההורים) זה קצת העליב אותי שהוא מוכן ״לעזוב״ אותי ולטייל בלעדיי בגלל סיבה כלכלית- אני יודעת שבוודאות הוא היה מעדיף לטייל איתי אבל בגלל שלי אין יכולת אז הוא יסע לבד, ולמרות שאני מאוד הייתי רוצה לטייל
בלי קשר אני אוהבת לחוות את רוב הדברים יחד איתו בייחוד לאחר הפרידה שהיתה לנו.
ואני בעד לחוות את הדברים המשמעותיים והזכרונות הטובים לבן הזוג שילווה אותך בהמשך.
השאלה שלי היא האם זה אגואיסטי מצידי לחשוב ככה? הרי עם הטיול אפשר לחכות קצת ולעשות אותו בצורה מצומצמת...וכך ייפתר העניין הכלכלי ובינתיים אצליח לחסוך לזה כסף העניין הוא שההורים שלו מבחינה כלכלית יכולים לאפשר לו גם את הטיול הגדול ואולי גם את הקטן.
הוא אומר שאני צריכה לפרגן לו ואם אני לא יכולה לבוא אז זה לא אומר שהוא צריך ״להשתעמם״ בבית- זה לדעתי נשמע ממש רע!!!
מה אתה חושב? תודה רבה! אשמח לתשובה כנה

שואלת יקרה,
כל זוג מנהל את הנתינה ואת הפירגון ואת הפגיעות כפי שהוא מנהל. את בוחרת להיפגע יותר, ולכן, כמו במשפט שלמה, גם לי לא יהיה גם לך לא יהיה. הוא בוחר את המינון שלו של לבד לעומת ביחד, כי הוא לא רוצה להחמיץ חוויות גם אם את נפגעת מכך, וזו הבחירה שלו. כל זוג מנהל זאת אחרת. ואני חושב שאתם עסוקים יותר בשאלות של הערכה ופגיעה ("אם אתה יוצא לחוויות בלעדי, כאשר אני לא יכולה, סימן שאתה לא אוהב אותי מספיק", או: "אם את לא מפרגנת לי את היציאה הזו כשאת לא יכולה ואני כן, סימן שאת לא אוהבת אותי מספיק") ויש מידה של צדק אצל שניכם. ולכן השאלה היא לא של צדק, אלא של יכולת התנהלות זוגית גם כאשר יש מידה מסויימת של אגואיזם, או אי הסכמה, בזוגיות. אם זה הופך לציר מרכזי, ואולי בשל החשש שזה יהפוך לתקדים שילווה אתכם בכל החיים, אזי הזוגיות בסיכון, ואז אולי זה באמת לא ילווה אתכם לכל החיים.השאלה היא לא מה ייעשה בסופו של דבר, ואפילו בהסכמה, אם תהייה.השאלה היא אך ורקאיך תצליחו לנהל את הזוגיות שלכם לאורך זמן לאחר שתיפול ההחלטה, לכאן או לכאן, גם אם זו תהיה בהסכמה!הזוגיות שלכם תדע להתמודד עם זה רק אם מי שמוותר לא ינטור טינה ולא ישמור כעסים על התוצאה הסופית, ואולי גם לא על הדרך שבה נעשתה ההחלטה. זה הדבר שעליו אתם צריכים להתגבר עליו, וזה קשה. בעיקר, כי צריך להסתכל רחוק יותר קדימה, ולא על מה שקורה עכשיו, בטווח הקרוב.