התמודדות עם נסיגה לאחר פרידה

אהלןאני והאקסית כבר לא ביחד בערך שנתיים. היינו ביחד 3 שנים ונפרדנו בגלל בעיות בתקשורת. פשוט התרחקנו. חוסר אמון גם היה חלק מהעניין. לפני כמה חודשים היא חזרה לאקס שלה, שאיתו היא הייתה בזוגיות גם כן 3 שנים. גיליתי את זה בפוקס, אחרי תקופה שחשבתי שהתגברתי על הפרידה. אנחנו לא בקשר כבר הרבה זמן, בתחילת הפרידה היינו מדברים הרבה, סמסים, פייסבוק, דברים כאלה, אבל לי אישית זה היה טיפה כבד אז החלטתי לנתק לגמרי. לא עניתי לה פעם פעמיים לטלפון וזהו. יש לציין שהיא, לכאורה, הצליחה להמשיך הלאה יותר מהר ממני. מצד אחד אני שמח שהיא עם מישהו שאני יודע שאהב אותה, ובטח אוהב אותה גם היום. מצד שני למה זה הופך אותי? לא הפסקתי לאהוב אותה עד היום, ואני באמת מאחל לה את כל האושר שאפשר להשיג, אבל עצם העובדה שהיא חזרה למישהו שתמיד היה לי חשש שהיא אוהבת אותו קצת יותר ממני גורמת לי להתבלבל. האם הייתי סתם ריבאונד (אפילו שזה 3 שנים). יש לי רצון טבעי להיות ה"אחד" בשבילה, אבל פתאום אני מגלה שאולי זה הוא "האחד". מצד שני אני הפכתי לאקס המיתולוגי ברגע שהיא חזרה אליו. או שלא? ומחר יש לה יומולדת ואין לי מושג אם להתקשר אליה או לא. ומה לחשוב ולהרגיש בקשר לכל הקשר שהיה לנו. מבולבל, כבר אמרתי?

מבולבל יקר,
חבל שלא כתבת את גילכם. כך או כך, עושה רושם שעכשיו, כשהיא איתו, הסיכוי שלך קטן עוד יותר. אבל אני חושב שאולי מה שמטריד אותך, בשאלה "למה זה הופך אותי?", היא שאולי אתה חושש שזה הופך אותך לכזה שלא נלחם מספיק על מי שהוא רצה, כי הנה מי שנלחם, או ניסה, ואולי דווקא מי שלמד לוותר, הצליח. זה לא אומר שהקשר שהיה ביניכם לא היה ממשי ומשמעותי. לפעמים קשה מאד לקיים קשר עם מי שאוהבים מאד, בשל קונפליקטים שונים, אישיותיים או אחרים, שלא מאפשרים את השלווה והדו-קיום בשלום הנדרשים. כך שקשה לי לדעת את מי היא אהבה יותר. האם זה משנה? ואולי אתה חושב שזה משנה, כי אז אולי יש תקווה. אלא שעכשיו גם זו קטנה יותר. אני מבין שהיה לך מאד קשה להתגבר, ושעכשיו יש לך נסיגה מהנסיון להתגבר עליה בגלל הידיעה החדשה. אבל ממילא לא תכננת ליצור קשר. ממילא החלטת להתנתק לגמרי. כי חשבת שזה מה שנכון לך. אז אולי זה עדיין מה שנכון לך. בגלל שזו נסיגה, קח לך את הזמן לחזור להיכן שהיית קודם, והמשך הלאה.

תודה על התשובה. אנחנו באמצע שנות ה-20 (27,25). השאלה "למה זה הופך אותי" דווקא לא קשורה לזה שלא נלחמתי מספיק. ההפך הוא הנכון. אני זה שניסה לחזור לקשר (בהתחלה) כמה פעמים, שלפעמים יצאתי פתטי לגמרי אבל לא היה אכפת לי כי רציתי אותה. ואז החלטתי לוותר ולתת לגורל להתערב. מה שיהיה יהיה. החלטה נכונה שעשיתי לדעתי.השאלה "למה זה הופך אותי" באה לשאול - למה זה הופך אותי בעיניה? כלומר, כל התקופה שהיינו ביחד פתאום, מבחינתי לפחות, מקבלת משמעות אחרת, שהייתי מן פרס ניחומים בזמן ההפסקה שהיא לקחה מהאקס. יש בזה משהו פוגע. זה מגמד את כל מה שהיה בינינו. נכון שאולי זה לא ככה ואולי זה רק נדמה לי ואולי אני זה שבוחר להיפגע אבל ככה אני רואה את הדברים עכשיו.ובקשר ליומולדת שלה(זה היום), אני לא יודע אם להתקשר להגיד מזל טוב או לא. בכל מצב אחר כנראה הייתי מתקשר אבל עכשיו אני לא יודע.

מבולבל יקר,
כפי שאתה לא יכול לדעת למה זה הופך אותך בעיניה, כך גם אני לא יכול. אבל מה שמשנה הוא מה שכל זה עושה לך, ולכן "למה זה הופך אותךבעיניך" הוא הדבר בעל המשמעות. כי הוא זה שמשפיע עליך. הוא גם הדבר שאתה יודע או יכול לדעת. כל היתר הוא השערות בלבד. ומה שמשפיע עליך הוא מה שאתה חושב על עצמך, ולא מה שאחרים חושבים עליך - למרות שהדבר השני משפיע על הראשון. הראשון - ההערכה העצמית שלך, הוא הדבר החשוב. וכאן - אתה אולי מרגיש שזו לא בחירה שלך - להיות מושפע על ידי השערות שאינן בטוחות, אבל בכל זאת זו בחירה שלך. אתה יכול לעבוד על זה, ולקחת את עצמך למקום טוב יותר. ממילא החלטת שעשית החלטה נכונה? אז כל היתר חשוב פחות.