התמודדות עם משבר משפחתי

שלום רב,
קודם כל, תודה רבה על עבודתכם, אני מאוד מעריכה את זה.אני כלכך מיואשת שאני כבר לא יודעת מה לעשות והחלטתי לנסות לקבל עזרה פה.ההורים שלי כל הזמן רבים וזה כלכך כואב לי לראות את זה.אבי מתעצבן מכל שטות ומוציא את כל העצבים והתסכולים שלו על כולם.היום, האח הקטן שלי שפך מיץ על הריצפה ואבא שלי התחיל לצעוק עליו ואח שלי התחיל לבכות.ואז אמא שלי ואני אמרנו לו שזה לא בסדר ועוד פעם הויכוחים של אמא ואבא שלי חזרו.רוב התכנים בוויכוחים שלהם הם שאמא שלי אומרת לאבא שלי שהוא חושב שהוא מושלם והכי טוב ושילך ל"חברות" שלו ואז אבא שלי אומר לה שהיא מרוכזת בעצמה וכולם שונאים אותו ושעדיף שיעזוב והוא לא רוצה שיבוא לקבר שלו וכמה רע לו וכמה טוב לו בעבודה כשהוא רחוק מכולם ולפעמים הוא גם אומר לי שאני ילדה חצופה ואיך יצאה לו בת כזאת ושאמא שלי יודעת רק לבזבז כסף ועוד...למרות שאני שומעת את זה הרבה ואני כבר בת 17 אני עדיין בוכה כל פעם מחדש, ועכשיו זה הגיע לשיא.אני רוצה שאבא שלי יהיה מאושר, כי אחד הגורמים העיקריים הם שאבא שלי כניראה סובל ממשהו ואין לי מושג ממה שמשפיע על הכל.הוא פעם לא היה כזה ולפני שנה הוא היה הרבה פחות עצבני, אבל פיתאום מתחילת השנה בערך אני לא מפסיקה לראות אותו ככה (חוץ מפעמים חריגים).שבוע שעבר אמא שלי תידלקה את המכונית והבחור שתידלק שבר משהו באוטו ואבא שלי כלכך התעצבן שהתחיל לקלל אותה וזה בכלל לא אשמתה שהבחור שבר את זה.ההורים שלי בחיים לא יילכו ליעוץ זוגי, ואני עובדת עצות ואין לי מושג מה לעשות! אני יעשה הכל כדי שישארו ביחד!אז בבקשה, אם מישהו רואה את ההודעה, אשמח שתביעו את דעתכם, אני מפחדת שבקרוב הדיבורים שלהם יהפכו לאמת! וזה הדבר שהכי מפחיד אותי בחיים, אני לא רוצה שזה ייקרה!.תודה מראש!!

שלום
שוב,שכחתי לציין שמצבנו הכלכלי הדרדר לאחרונה ואולי גם זאת אחת הסיבה לסף התפרקות מערכת היחסים.אשמח אם תוכל לתת לי עצה שאוכל לדעת איך אפשר לשמר את היחסים ביניהם ואיך אפשר לגרום לאבא שלי להיות שמח.תודה מראש שוב!!

א יקרה,
את צודקת, המצב קשה, כואב, וכמעט בלתי אפשרי. אבל במידה רבה הוא גם לא כל כך עניינך. אני יודע שזה נשמע לך מקומם, אבל לצערי זה המצב. לך אין מה לעשות בשאלה אם הם יישארו ביחד או לא. ממילא לא תצליחי להשפיע, וללא כוונה את הופכת לכלי נשק בידיהם. אם תצאי מהמשחק הזה, אולי לא תרגישי שאת עושה משהו, אבל בכל זאת חלק מהמתח יפחת. את צריכה בעיקר לשרוד את זה לעצמך, ואם את חזקה מספיק, אזי גם להקל על אחיך ועל אמך. אבל לא תוך כדי ויכוח ומריבה, ובלי לקחת צד באופן בולט. למשל, כשאחיך הקטן התחיל לבכות במצב הזה, אל תגני עליו במתקפה על אביך, אלא נסי לעזור (למשל, לנקות את מה שנשפך) ובכך לצמצם נזקים, ולהרחיק את אחיך משם לחדרו, ושם להרגיע אותו. מאד לא מומלץ להכניס את עצמך לויכוחים שביניהם. זה קורע נפשית, וזה גם קורע את המשפחה – כי אתם הופכים להיות מחולקים עוד יותר.ואולי, כאשר את לא לוקחת צד, תהיי מסוגלת גם ליצור קשר סביר, ואולי אפילו טוב, עם כל אחד בנפרד. אבל בתנאי שתדברו על הכל, רק לא סרה בהורה השני. שיתוף שלך עם אביך, אולי גם יסביר לך טוב יותר מה אוכל אותו. כאמור, כל עוד זה לא קשור להורה השני. תצטרכי לשים להורייך גבולות בעניין הזה, ולומר להם שזה לא עניינך. שאמך לא תדבר רעה על אביך באזנייך ('אמא, די. לא איתי. הוא אבא שלי!'), ואביך לא ידבר רעה באזנייך על אמך ('אבא, די. לא איתי. היא אמא שלי!'). כך אולי תקלי עליהם ועלייך, אבל את תקחי זאת כמשימה להצלת הנישואים. זו לא המשימה שלך, והיא מעל לכוחך. במצב הנוכחי, כפי שאת עצמך כתבת, עדיף לכולם אולי שיחיו בנפרד. חשבי על השקט שיחזור לחייך. גם לזה יש משמעות רבה.אני מציע לך גם להקשיב להקלטת הפינה שלי ברדיו קול היום האדום, העוסקת בשאלה "את מי אתה אוהב יותר, את אמא או את אבא?" (לחצי על השיחה:Who do you love more, mom or dad?). תגיעי לזהכאן.