התמודדות עם משבר זוגי - לא לבד

נשואה מזה 19 שנה + 3 ילדים הבכור בן 18 ובת נוספת בת 16 והקטנה בת 6.בעלי לא איתנו מזה 3 שבועות ואני מרגישה מאוד משוחררת,לא תחת לחץ, ודי מאושרת. מזה כמה שנים בעלי נמצא בהרס עצמי..שונא את עצמו ומן הסתם רע עם עצמו ועם הסובבים אותו. הוא מתחרט על הבקשה לעזוב אותי ומבקש לקבל הזדמנות נוספת...משפחתו גם מפעילה עליי לחץ מתון וכן מזהירה שלא יקרה לו כלום בגללי..ז"א שיהיה על המצפון שלי.אני מתעקשת לא לחזור אליו ולא מוכנה לוותר. לאורך כל השנים איתו ביטלתי את מי שאני על מנת שלא יתרגז ולא הפריע לו בעבודה. הילדים "דואגים" להקשות עליי בתקופה הזו וקצת מרגישה שהם לא שמים עליי. הבת האמצעית רוצה מאוד בקרבתי אך דואגת בכל הזדמנות להודיע לי כמה היא תמרר לי את החיים..ממש באיום ישיר ואילו הבכור מרגיש שמי שצעק עליו לאורך שנים,אבא שלו, עף מהבית והוא יכול לעשות מה שהוא רוצה. לצאת לבלות לא ללמוד ורק לבזבז כסף שיש לו.רציתי רק לציין כי אני חושבת שאני בתקופת ניסיון...עם עצמי+הילדים+הפרוד שלי האם אצליח להרים את עצמי??? או שאני עוד מקרה של "תשתקי תסבלי"תודה על תשובה

ליזי שלוםאני נמצאת במצב שלך, בעלי הורס את המשפחה שלנו ולעומת זאת הוא ממשיך בחיו יוצא מבלה בוגד וחוגג ואנחנו בני הבית יושבים בבית שהפך להיות בית סוהר אין יוצא ואין נכנס, החיים ממש גהנום הייתי מאוד רוצה לדעת מה גרם לו לעזוב את הבית כי אצלי הוא ממש לא מוכן לזוז מהבית.אני מחכה ליום שבו אוכל לנשום לרווחה כשהוא ילך .גם אצלי משפחת בעלי מזהירה אותי שעם יקרה לו משהו ( בגלל המריבות ביננו ) הם ימררו את חיי וגם זה אחד מהפחדים שלי .מאוד רוצה להתגרש אבל אין לי אמצעים ועו"ד שנתנו לי מהלשכה המשפטית לעזרה מבקשת שאעשה את כל החקירות והבדיקות לבד וזה עולה המון כסף.אני יכולה לומר לך שילדים תמיד יעשו הכל בשביל לגרום לך ל"השתגע" אבל יודעת שלאט לאט עם תמשיכי להתעקש שיש בבית חוקים ואת זאת שקובעת הכל יסתדר לא קל אבל לקח לי שנים להגיע למצב שהילדים שלי בעד הגירושין .שיהיה לך בהצלחה על תשברי

(הודעה ללא תוכן)

ליזי יקרה,
זו תקופה קשה, ואת צריכה להתמודד עם אינטרסים מנוגדים. שלך ושלו, ושלך ושל הילדים, ובכלל זה גם הבכור שירד לו הרסן מהכתף. זה באמת קשה, ואולי את צריכה עזרה, כי היה לך באמת קשה, וכי קשה מאד לעבור את זה לבדך. טיפול נפשי, כתמיכה אצל מי שיעזור לך בסערת הרגשות הזו לקבל פרופורציות, שיעזור לך להתמודד עם עניינים של הצבת גבולות, משמעת ואסרטיביות, ועם מי שמכיר תהליכים כאלה מאנשים אחרים שליווה, ומהבנה של אנשים כי זה מקצועו, יכול לעזור לך. זאת, אם אין לך מספיק אנשים סביבך – בני משפחה וחברים – שיתמכו בך היטב ונכון.ומה שיקרה או שלא יקרה לבעלך הוא עניינו. אם בני משפחתו חושבים שהוא זקוק לסיעוד ולתמיכה – שיקחו אחריות ויתנו לו את הסיעוד הזה הם, ולא יטילו את זה, או את רגשי האשם כמניפולציה, עליך. ואם צריך – אל תהססי לפנות לתמיכה ויעוץ חינוכי לילדים בבית הספר, או לפחות בסיוע להדרכה הורית במצב זה.

לכלוכית יקרה,
מן הסתם, תשובתי אליך דומה לזו שנתתי לליזי. מצד שני, לא ברור לי איזה חקירות ובדיקות את צריכה לעשות כדי להתגרש. עם זאת, עושה רושם שעשית את הדבר הנכון עם הילדים, ולא לפחד להמשיך עם חוקי בית רגילים וראויים למרות רגשי האשם והרצון לפצות אותם. זה לא קל בכלל.

ליזי יקרה,
אני מבין את הלחץ שלך, אבל אני גם מניח שאת לא צריכה שאשיב לך גם על השאלה הזו.