התמודדות עם משבר זוגי

אני בת 45 עם 3 ילדים בני 15, 11 ו3.8 שנה. אני נשואה 16 שנה והזוגיות שלנו לא היתה טובה אף פעם-המון ריבים, ויכוחים, מאבקי כוח, התעללות מילולית ופיזית (לא קשה) מהצד של בעלי ו2 נסיונות של התאבדות מהצד שלי. אנחנו הפוכים לגמרי, רואים את הדברים בצורה שונה. אני הרכה והוא הקשה. בבית, מפחדים ממנו. מפחדים להדליק מזגן ולעשות פעולה שלא מוצא חן בעייניו.הוא בן אדם ציני, ממרמר לי את החיים, לא מפרגן, לא מפנק, לא מרוצה מכלום וכל הזמן עם טענות, חיים בחדרים נפרדים המון שנים חוץ מכשעשינו את הילדים. הילדים היו חשופים להתעללות פיזית עד הילדה הקטנה שבאה לשאול אותי "למה אבא הרביץ לך ?" ולא ידעתי מה לענות ואמרתי שדחף אותי ללא כוונה. הוא כל הזמן ממלא את הראש של הילדים נגדי ולפעמים משתמש בהם להתנקם בי. היינו כמה פעמים בטיפול זוגי אבל לא יצא כלום. הגעתי להחלטה לא סופית במפגש אחרון של הטיפול זוגי שאני רוצה להתגרש והוא קיבל את זה לא טוב, היה מאוד כעוס בבפגישה. מאז כל אחד בטיפול פרטני שהיתה ההמלצה של המטפלת הזוגית. אני חסרת ביטחון, חיה בפחד כל הזמן, דפיקות לב כשאני לקרבתו, בטיפול אנטי-דכאוני פוזאק 40 מ"ג שהתחלתי היום ולפני חודש פרוזאק 20 מ"ג. אני ניסיתי לדבר איתו להגיע לההסכם גירושין אבל ללא הצלחה. הוא אמר שהוא צריך להתייעץ לפי הקצב שלו. העורכת דין שלי שמכירה אותו אמרה לי לדבר איתו ולנסות להגיד לו שהוא יכול לקבל יעוץ אצלה בחינם אבל לא רצה. כשאני אמרתי לא שאם הוא לא רוצה, אז אצטרך לעשות את זה ואמר לי ש"יהכנס באמא שלי" ו"ימרמר לי את החיים" אם אני עושה את הצד הזה כי מבחינתו לא מתאים לו עכשיו כי הוא מובטל, לא מתאים לו מבחינה כספית (להתחלק איתי ולוותר על חלק מכספו) וגם לא מתאים לא מבחינת הילדים. גם הוא רוצה משמורת משותפת שאני חושבת שלא יציבה מבחינת הילדים. הבכור שלי מהצד שלו וגם לא בטוחה שיבוא אלי אם נתגרש. אני כבר לא יודעת מה לעשות ??? אני לא אומרת שאני מושלמת אבל לפחות אני מנסה דרך טיפול תרופתי לטפל בעצמי. הוא גם אומר לילדים שאני לוקחת סמים (הוא לא יודע שאני לוקחת טיפול) כי הפכתי להיות פחות אימפולסיבית ויותר רגועה. אני בצד אחד לא יכולה יותר לסבול וגם לראות את הילדים קרועים בין שני עולמות ומצד שני מפחדת מהתגובה שלו ושל השפחה שלו.לפי דעתי, הוא חושב שאני רק מאיימת ולא אעשה כלום...אשמח לקבל עצות שיעזרו לי לקבל החלטה ולהמשיך את חיי עם ילדיי. תודה מראש

נני יקרה,
נשמע שאת זקוקה לעזרה. איכשהו נשמע גם שכל העוזרים שלך הם איכשהו של שניכם, ואני לא בטוח שזה טוב. עורכת הדין שלך אולי עשתה טוב כשאמרה שהיא יכולה לייעץ גם לו, אם זה אומר שניסתה לתווך ביניכם. אבל היא צריכה להיות שלך אם התיווך הזה לא הולך, כפי שקרה. היא צריכה לתת לך כלים להבין מה את יכולה ומה לא, ומה הוא יכול ומה לא, כדי להיות מסוגלת לקבל החלטות.את בטיפול פרטני אצל המטפל הזוגי שלכם שמטפל/ת גם בו בנפרד, ואם את רוצה לעזוב, אולי זה לא מספיק טוב, כלומר, אולי לא תקבלי בטיפול הזה מספיק כוח לעזוב כל עוד הלקוח של המטפל שלכם הוא הזוגיות שלכם, ולא את בנפרד.את צריכה גם תמיכה נוספת, גם בשל היותו בעל מכה. לכי לדף העזרה הראשונהבאתר שלי, וחפשי עזרה בצד שמאל. יש מספיק גופים שמוכנים וערוכים לתמוך במישהי במצבך. טלפני אליהם. ותצטרכי להיות ערוכה למאבק. אבל עדיף מאבק שיימשך שנה-שנתיים, ושבמהלכו תהיי בהפרדה, מאשר מאבק שיתחיל רק בעוד שנה, שנתיים או חמש.

שלום רב
שוב,מה שניסיתי להסביר זה שהיינו כמה פעמים ביעוץ זוגי אבל המטפלת האחרונה יצאה לחופשת לידה אחרי טיפול של קרוב לשנתיים והציעה לנו לקחת מטפלים פרטניים מפני שאמרתי בפגישה האחרונה שלפי דעתי הפרידה הפתרון היחיד בינינו ובעלי קיבל את זה מאוד לא טוב. הוא לא מכיר את המטפלת שלי ואני לא מכירה את המטפל שלו. טיפול פרטני אמור לעזור לבן אדם להבין מה הוא רוצה באמת ולחזק אותו.לגבי העו"ד שלי, היא היכירה אותו לפני שהכרתי אותה. פעם אחת התלוננתי במשטרה בגלל התעללות פיזית אמנם לא קשה ובעלי הורחק מהבית שבוע ימים ובזמן הזה הוא פנה אליה כדי להתיעץ לגבי צו ובנוסף לפני זה, התייעצתי איתה לגבי גירושין (זכויות שלי) ומפני שהרגשתי כימיה איתה, חזרתי אליה.מחר אני אמורה להפגש איתה לתחילת התהליך שאני מפחדת מאוד כי מפחדת מהתגובה שלו אפילו שהכנתי אותו אבל לא מאמין שאני אתחיל ולגבי הכאב נפשי של הילדים שלי. מה אתה מציע לי ? בנוסף, אני לבד פה בארץ. המשפחה שלי גרה בצרפת.האם ההחלטה שלי היא הנכונה ?מה לגבי הפחדים האם זה טבעי ? איך להגיד לילדים ומתי ? האם להגיד לבעלי אם אני עושה את הצד ?

נני יקרה,
היום את מתחילה בטיפול פרטני, לפי הבנתי, וכל אלו הן שאלות שתצטרכי לברר עם המטפלת שלך, כאשר יש לך שעה ביחד איתה, ועוד שעות ביחד בעתיד. ספרי לה הכל, ובכלל זה גם את הפחדים והקשיים והחששות. היא תוכל, מן הסתם, לייעץ לך ולהנחות אותך, ולחזק אותך טוב יותר מאשר אני כאן בפורום, בהתכתבות של כמה שורות. היי סבלנית. את בתהליך, והפחדים הם טבעיים.