התמודדות עם משבר זוגי: התייעצות והחלטה

אני נשואה מס' שנים, בדר"כ יש לנו מערכת יחסים טובה ולעיתים מאוד תלותית.יש לי קשיים משמעותיים איתו כי שהדברים לא מסתדרים בדרכו הוא מתעצבן מקלל לעיתים מאיים ולעיתים עוזב את הבית.ביום שני היה לנו אירוע, באירוע שוב לא התנהגתי על פי רצונו והוא עזב אותי והמשיך ללכת עם משפחתו אני המשכתי בשלי עד שהוא התחיל לקלל והלכתי לצד האחר של האולם. לא ידעתי איך להתנהג כלפיו ומה נכון לעשות ביקשתי לשוחח איתו ביחידות והוא הסכים אך כאשר לקח את ידי בחוזקה חששתי לצאת עימו. בסופו של דבר המשכתי את הערב כואבת עצבנית ומתוחה, בהמשך הערב הוא השאיר אותי לבדי בשולחן והמשיך בענייניו.תחושת הלבד היתה כל כך קשה, אני התצבנתי ולקחתי את בני שהתלווה אלינו בחוזקה מדודו שרקד עימו. בני ודודי נבהלו מתגובתי, בני החל לבכות .ביקשתי מממשפחתו שיתערבו בנושא והם ניסו אך לשווא הוא המשיך לקלל.שחזרנו הוא ביקש שנתגרש והחל לתת לי אגרופים ברגלי.היינו בשיחות רבות וחל שינוי לטווח ארוך כחצי שנה בהתנהגותובסופו של דבר הכל חזר. אני אוהבת אותו אך לא מוכנה להמשיך לסבול התנהגות כזו כלפיו, הוא מבחינתו רואה רק את התנהגותי ואינו לוקח אחריות על התנהגותו.להתגרש ? אך להמשיך טיפול ?

בשוק יקרה,
לא ממש הבנתי, למען האמת. בעיקר את ה"היינו בשיחות רבות" ואת לוח הזמנים. אני מבין שהיו בעיות עוד קודם, ונדמה לי שאת מתכוונת שה"שיחות" היו שיחות טיפול. האם הן נסתיימו?העלי את כל אלה בטיפול, אם אתם בטיפול. הצביעי על ההחרפה בניכור ובריחוק ביניכם, וגם באלימות. אם צריך, בקשי שיחה בנפרד. ברור לי שכרגע את לאחר ארוע טראומטי שהחזיר אותך הרבה אחורה. מצד שני – המגמה עד לאותו יום שני, כנראה היתה טובה. ואולי היתה נסיגה עוד קודם.את ההחלטות שלך את צריכה לעשות. אני לא יכול להחליט בשבילך אם להתגרש, ובודאי שלא על סמך מכתב שלך. תני לעצמך כמה ימי מנוחה ושקט, והעלי את הכל בטיפול או לכו לטיפול אם לא עשיתם זאת עד כה. תחליטי אחר-כך.