התמודדות עם מערכת יחסים לא מחייבת

כל פעם שאני עוברת פרידה
עוברים כמה חודשים והסיטואציה שוב צפה לי.
כל המערכת יחסים, פתאום מתבוננת בצדדים שונים ותמיד מרגישה צורך לסגירת מעגל מאוחרת. הדבר הזה מאד מעיק עליי כי אני מרגישה שיש לי מצבור רגשות שלא פרקתי, תובנות חדשות שאני לא מצליחה להבין איפה להניח אותן. זה היה מישהו שממש אהבתי שלא רצה קשר רציני ועכשיו הוא בחול לתקופה ארוכה ואנחנו לא בקשר.
הוא היה אומר לי שאני לא כנה איתו ואני מהצד שלי הרגשתי שלא היה לי מקום להיות כנה כי על כל סיטואציה קטנה שרמזה על קשר הבן אדם היה קם והולך. וככה נכנסתי למערכת יחסים רעילה של הלוך-חזור מה שגרם לי להרבה כאב ואפילו לריבים עם חברה כי הוא מבחינתו אף פעם לא היה בקשר איתי למרות שהוא היה אומר לי שהוא כן מוכן ומנסים כל פעם מחדש. מה שמרגיש שהוציא אותי לגמרי מפגרת. איך אוכל ללמוד לפרוק את הרגשות בדרך אחרת? מרגישה שלא ראו אותי בסיטואציה

דנה יקרה,
אני מתנצל על האחור בתגובה שלי. היו לי עניינים משלי שצמצמו מאד את הזמן שלי בשבוע ומשהו האחרונים. באופן רגיל, הייתי קודם כל שואל אותך בת כמה את, כי תשובה לשואלת של שאלה כזו שהיא בת 22 תהיה שונה מזו שתהיה עבור שואלת, של אותה שאלה ממש, אם היא בת 60. לפחות בחלק מהמרכיבים. היות שכבר גם כך דחיתי את התשובה שלי, אני מנסה לענות כמיטב יכולתי, ואם משהו לא מתאים לך, כתבי לי שוב ודייקי אותי.את מתארת מערכת יחסים מורכבת מאד, שבה את לא ממש הרגשת "בזוגיות", כי לא ממש הרגשת שהוא שם באופן מחייב, מה עוד שעל כל "תנועה" של מחוייבות, כנראה מצידך, שזה אומר שאלה שאת אולת אותו או אמירה או מעשה מצידך שמראים את המחוייבות שלך, או אולי טענה כלשהי כלפיו על משהו שמבחינתך מראה אי אכפתיות וחוסר רצון לקשר, אז הוא קם והלך. הוא, מצד שני, לפי שהבנתי, אומר לך שהוא כן מוכן להכנס לקשר, ובכל זאת, מסיבות שונות – ואולי כולן דומות – נעלם לך שוב אחר כך.אני לא יודע אם הוא מפחד פחד מוות ממחוייבות, לפחות איתך, ולכן בורח כאשר מסתמן משהו כזה שדורש ממנו לומר או לעשות משהו שיראה שמבחינתו אתם "זוג" ולכן זה מחייב אותו מוסרית למשהו עתידי, או שהוא פוחד מכך שאת מפילה עליו, אולי, עומס רגשי של דרישות ותביעות שהוא חושב שזה יותר מדי עבורו ולא מתאים לו.כך או כך – הוא לא היה החלטי, וכאן הקושי שלך. למשך תקופה או תקופות הוא לא היה אומר לך "לא מתאים לי" ודי, לפחות עד עכשיו, כאשר נעלם לגמרי. לא אכנס לזה יותר מדי, כי אמנם נתת את זה כדוגמא, אבל השאלה שלך התייחסה לאופן שבו את מתמודדת עם פרידות. יכול להיות לזה קשר. אם את מייסרת את עצמך על מה שהיה, ושאולי לא היית בסדר, ואולי בכלל על כך שאת לא מצליחה להיפרד בעצמך כאשר לא טוב לך בקשר, ואם את דואגת שלא תמצאי קשר אחר, אז יותר קשה להיפרד. זו סגירת המעגל שאת מחפשת. ואת נדרשת לה יותר כאשר ניסית איזה קשר, או היו לך ציפיות לגבי מישהו, ואת מתאכזבת, והאכזבה היא שמציפה את כל חוסר הביטחון שלך.אני לא יודע בת כמה את. בכל גיל לא פשוט להיות לבד, אבל לאי הצלחות לפני נישואים וילדים יש מאפיינים מסויימים, שכוללים גם את החרדה שמא אף פעם לא תצליחי לעשות את זה, ובשלבי חיים מאוחרים יותר – זו בעיקר החרדה מהבדידות.אם את יכולה, כדאי שתלכי לטיפול. יש המון דברים שאת צריכה לברר עם עצמך, כדי ללמוד להתמודד עם אכזבות ועם חרדות. זו המשימה שלך, ויהיה לך קל יותר לעשות את זה עם סיוע מקצועי.אם לא – אני יכול רק לומר לך את התשובה הנכונה, אבל גם הסטנדרטית: חברות, משהו לעשות, דברים שמשפרים את מצב הרוח, שיפור הביטחון העצמי, יוגה, ועוד שכאלה. לא תמיד זה מספיק. בסופו של דבר אהבה טובה היא הדבר שמספיק, אבל בדרך לשם, אם וכאשר היא מתמהמהת, לפעמים גם כדי להגיע לשם – רצוי להגיע כאשה בטוחה בעצמה, ושטוב לה עם עצמה.