התמודדות עם כעס וטראומה בזוגיות

אני נשואה 10 שנים.במהלכם נולדו 2 ילדים.האהבה היתה ותמיד - גדולה.לא היו מריבות משמעותיות בכלל ולא ברוגזים ולא חילוקי דעות בלתי ניתנים לגישור.לפני כ-4 חווה בעלי התמוטטות רגשית מסויימת שכללה גם היבט פיזי של חולי וגם אין אונות.לאחר כשנה הוא התגבר בעזרת כדורי ריספרדל וסיפרלקס על הקושי לתפקד וחזר לעבודה רגילה ולחיים רגילים לכאורה כשהוא ממשיך את הטיפול עם הסיפרלקס בלבד.יחסי המין בנינו נמוגו ל- 4 הוא הטיל וטו על הנושא וסרב לדבר על זה כל עוד "הוא חולה".היו לי ימים של בדידות, של תשוקה, של כמיהה ושל געגוע.הוא היה בצד ימין של המיטה ואני בשמאל וזהו.פתאום, אחרי 4 שנים של קרח, הוא רוצה סקס!פתאום הוא יוזם ושולח ידיים!!התגובה הראשונית שלי היא שמחה ואושר, אבל מיד לאחריהן יש לי תחושת מרירות וכעס.קשה לי להסתיר את הפגיעה שלו בי בקטע הזה במשל 4 שנים ונורא בא לי להגיד לו "מה קרה שנזכרת? ואיך אתה מצפה שאני ישר יקפוץ לזרועותיך אחרי 4 שנים שבהן לא נתת לי לנשק לך על השפתיים?!!!"אני מקווה שאני מבהירה את עצמי מספיק טוב, אני נמצאת בתחושת בילבול.מצב אחד לזה חיכיתי 4 שנים ומצד שני 4 שנים לחיות ביחד אבל לבד - לא יכולות להעלם.למרות ש-4 שנים האלו אהבתי אותו ולא בגדתי בו ולא חשבתי על אף אחד אחר מלבדו, אלא ישבתי וחיכיתי ליום הזה!!אני לא מבינה מה עובר עלי?אנא עזרו לי

שרון יקרה,
הסברת את עצמך נפלא. אני מכיר את התחושה הזו מכיוונים שונים. זה קורה הרבה כאשר הציפיות גבוהות ממישהו, והתמורה מתאחרת עוד ועוד ועוד... והכעס מצטבר אצלך, למרות שאת מדכאת אותו כלפי חוץ. וכשסוף סוף זה מגיע, את חושבת לעצמך קודם כל: אם הוא יכול, אז למה לעזאזל הוא לא עשה את זה קודם?! למה הוא חיכה כל כך הרבה זמן?זה קורה כאשר בן הזוג יוצא מהבית לרגל עבודה או מילואים לתקופה ארוכה, ואת נשארת בבית עם המון מטלות, ומאשימה אותו בתוכך, גם אם את יודעת שזה לא בצדק, אבל הוא יוצא, והמטלות נשארות שלך. בניית הכעסים היא דומה, וכשהוא מגיע, הוא לא מבין מדוע את מתפרצת עליו בקלות כל כך, וכל כך רגישה לכל דבר קטן, וכל זבוב הופך להיות פיל.יש גם עוד אלמנט חשוב בתחושה שלך, והוא שאת עדיין לא מאמינה שזה יישאר. את פוחדת לשמוח, שאולי זה ייעלם פתאום ותחזרי אל הקרח. כך שהתופעה מוכרת וידועה, שרון. ואם את רוצה שהוא יחזור לתקופת הקרח שלו, תמשיכי להגיב בכעס ומרירות.בן זוגך היה חולה, והוא מבריא. אם קשה לך להתמודד עם זה, אולי תלכי לטיפול, או דברי עם אמך, או עם מישהו שאת יכולה לשפוך הכל לפניו אם יש לך כזה, אבל תצטרכי להקל עליו את ההחלמה, למענך.במילים אחרות, כרגע, גם את צריכה להתחזק ולהחלים מהטראומה שאת עברת, כדי להקל גם על ההחלמה שלו.