התמודדות עם כאב רגשי: עצות ופתרונות

וגם קצת טובות .שלום אני בת 26 נפרדתי מבנזוגי לאחר שלוש שנים יחד ,ארבעה חודשיים מאז הפרדה . אני תוהה עם עצמי כשזה קרה פחות הייתי באבל ארוך .רק כמה ימיים. המערכת היחסים הייתה עם המון בעיות יחד עם זה שאהבתי אותו והייתי קשורה מאוד . אבל מצאתי את עצמי בוכה כל הזמן במערכת היחסים או כעוסה מאוד, ונדיר שכבר היו אירועים ששמחו אותי. רק בהתחלה הייתי מאוד נרגשת, .כשנפרדנו אני מרגישה שמעדיף לי לקחת את זה כאלו לא היה ולשכח מכל העניין כמה שאפשר למחוק תמונות כשאני מגלה פתאום. חסימה מכל אמצעי התקשורת, אולי זה לברוח מהכאב? אבל אני יודעת שאני לא מסוגלת להסתכל על הבנאדם הזה יותר בפנים אחרי שאכזב אותי שוב. שהוא רמזר ברמז גדול מאוד מאוד מאוד שהיא לא יכול להיות איתי בגלל המשפחה שלו שאינה אוהבת אותי. ושדיברתי איתו רבות על כך ,אך מעולם לא היה שינוי דרסתי, הייתי מוחרמת מבחינתם!כיצד זה שאני חשה שמעולם לא קרה כלום?

טלי יקרה,
מותר לך לברוח מהכאב. לא פעם, זה לנסות ולהניח בצד את השאלה הלא פשוטה, שהיא מדוע היית שם את כל הזמן הזה, ואולי גם את התשובות.לפעמים התשובות אינן מחמיאות, כי הן מגיעות מפחדים ממה שיהיה אחר-כך, לפעמים כי הן מגיעות מתוך ההבנה שאת נוטה להשלות את עצמך בתקוות שווא, ולפעמים זה מתוך האנושיות והאיכפתיות שלך, כי את לא רוצה לפגוע בצד השני. הסיבות יכולות להיות שונות, ומעורבות. אם את לומדת מזה שלפעמים צריך להקפיד יותר על הצרכים שלך, ולהיות יותר אסרטיבית, זה מספיק. לא צריך בהכרח להכנס לכל הפרטים.מותר לך להמשיך הלאה. זה פיתרון אפשרי גם לעניינים קשים הרבה יותר, כמו טראומות קשות. על אחת כמה כשמדובר בטראומה שהיא אולי קלה יותר. אל תתני לזה להפחיד אותך, אלא להבין שזה המנגנון שלך שמאפשר לך להמשיך הלאה. כשצריך, ולפעמים גם כשלא צריך, חלק מהדברים אולי יחזרו. אבל אם את מסוגלת להתקדם מבלי לחפור בזה יותר מדי, וזה לא מפריע לך ביצירת קשר חדש, אולי עדיף כך.