התמודדות עם 'יציאות' בזוגיות

שלום,
אני בקשר ממש טוב עם בן זוג שאני אוהבת.יצא מצב שבו סוג של פלירטטתי עם מישהו באחת הרשתות החברתיות, אני לא יודעת איך להגדיר את זה כיוון שזה לא נעשה בהודעה פרטית כלשהי אלא כתגובות שמוצגות לכל, כלומר לא נוצרה שום שיחת היכרות אישית אך עדיין אני מרגישה נורא עם עצמי.אני לא מכירה את אותו הבחור ולכן אני אפילו לא בטוחה שהוא מבחינתו פלירטט איתי או בכלל זוכר את זה, אני יותר כועסת על עצמי ועל ההתנהלות שלי.ברגע שזה התחיל להרגיש לי לא בסדר (ה'פלירטוט' היה מכיווונו והבעיה שלי היא שהמשכתי להגיב לפרסומים שלו) הפסקתי עם ה'פלירטוט' כלומר הפסקתי להגיב לאותו אדם.אני רוצה לציין שמעולם לא בגדתי בבן זוג ותמיד כשאני מרגישה שמישהו אחר מתעניין בי ברמה זו או 'נדלק' עליי אני מעלה או מזכירה שיש לי בן זוג ונמנעת מהסיטואציה..במקרה הזה האינטראקציה לא הייתה ישירה אלא באמצעות תגובות ואני כועסת על עצמי שנתתי לזה בכלל להגיע למצב הזה.אני ממש לא רוצה ולא מעוניינת לבגוד לא וירטואלית ולא במציאת..אני לא יודעת אם לספר לבן זוגי או לא, מצד אחד אני מרגישה רע מאד ואשמה ומצד שני אני ממש מפחדת שזה יפגע במערכת היחסים ויגרום לו לחשוב שאני מסוגלת לחצות גבולות יותר רחוקים...תודה

ד יקרה,
לפעמים יש "יציאות" שלנו, ללא מחשבה ודעת, שאנחנו צריכים ללמוד מהן. אם זה מה שקרה לך, אין בהכרח סיבה להכניס אותו לחרדות.מוסרית - מותר לך לשמור זאת לעצמך, בתנאי. וזה בתנאי שאת באמת מאמינה שזו החלקה חד פעמית, לא משמעותית כשלעצמה, ושלמדת ממנה. אם את חוששת ממעידה נוספת מתישהו, זה סיפור אחר.יתכן שאתם במצב קצת רגיש. אם כל מעידה של הצד השני היא נשק בויכוחים שביניכם, זה אומר שקשה יותר לחשוף. תמיד צריך לקחת זאת בחשבון, לא רק כדי להימנע מלתת "נשק" בידי הצד השני, אלא בעיקר כדי להפסיק לכעוס (את) כאשר הצד השני לא בסדר. לפעמים אולי להשתמש בידע שלך על החטאים שלך, כדי לסלוח, ומבלי לצפות לתמורה. כך מתחילה זוגיות טובה, ובזה תהיה כפרתך ומחילתך.