התמודדות עם חרדות בזוגיות

ד״ר חסון שלום,

אני בת 23 ויוצאת עם גבר בן 29 כבר 8 חודשים.
אנחנו מסתדרים יחד מצויין ואני מרגישה שמצאנו זה את זה, כיף לנו ביחד וטוב לנו.

יש לי רק בעיה שלא שיתפתי אותו בה.
אני לא מרגישה בנוח כשאנחנו יושבים עם המשפחה שלו. אני מרגישה לא שייכת כשאני נמצאת איתם. חלק מהם מקבלים אותי יפה, אבל משהו במנטאליות שלהם פשוט מקשה ומעיקה עליי.

הם אשכנזים ואני מגיעה ממשפחה מזרחית (אני נולדתי בארץ). ההרגשה שלי מהם לא נעימה כי הם די גזענים. הם לא מראים לי את זה ולא עושים את זה בכוונה, אבל די בכך שאני מרגישה זאת. אולי הם לא מתכוונים לזה אך הם גורמים לי להרגיש שאני פחות טובה ואיכותית מהם. וכך הביטחון שלי יורד כשאני איתם.

החבר שלי לא מרגיש את כל זה, ואני לא רוצה לשתף אותו בזה. אני לא רוצה לסכסך בינו לבין משפחתו, זה הדבר האחרון שבו אני מעוניינת. מעבר לכך, מעולם לא העלינו שיחה על אשכנזים/מזרחים (אני והחבר). ולכן אני לא רוצה להתלונן ולומר לו את זה ככה ״פתאום ביום בהיר״.
ההורים שלו מתייחסים אליי יפה, וגם אחיו. הדודים שלו הם אלה שהאווירה הגזענית נפלטת מהם. קשה לי עם זה. אני לא רוצה לעזוב את חבר שלי רק בגלל המשפחה שלו. טוב לי איתו.

האם עליי להעלות בפניו את ההרגשה הפנימית שבי?
מה אתה ממליץ לי לעשות בנידון?
האם אתה חושב שזוגיות בין מזרחי לאשכנזי יכולות להצליח?

תודה, אורית

אורית יקרה,
את מדברת על משפחה מרוחקת שלו, לא משפחתו המיידית. הם אולי יהיו בסביבה, אבל בתדירות נמוכה. הם לכן מעניינים פחות, לא? - כלומר, עיקר העניין יהיה ההתמודדות שלך עם הידיעה שמשהו כזה ישנו באיזה שהוא מקום, ותרגישי מאויימת. אבל יש לך בן זוג מוצלח, ובאופן מוחלט של הזמן תהיי איתו. כמה שעות בשנה יהיו לך עם הדודים האלה? האם בגלל זה כדאי לוותר על כל יתר השנה? - כל היתר, זו פשוט צריכה להיות עבודה שלך של לא להתייחס ולא לחשוב על משהו שהוא לא שייך ליומיום. והשאלה העיקרית, לכן, היא אם את מסוגלת לזה. אבל זה כבר עניין פנימי שלך, ולא עניין שלו.ובאשר לשאלתך - אולי כדאי שתסתכלי מסביב, ותראי אם יש כאלה שהצליחו. אם מה שיזעק לך לעיניים זה יהיה רק אלה שלא הצליחו (והרי הצלחה לא מובטחת גם בזוגות שאינם מעורבים מבחינת המוצא, כך שתמצאי ללא ספק גם כאלה), וזה מה שיפחיד אותך, זה יהיה לך סימן לכך שהחרדות שלך השתלטו עליך, ושאולי כדאי לך לעבוד על זה.

תודה רבה על המענה. הבעיה היא, שהוא גר בקיבוץ. כלומר, גם דודיו. ואם היחסים שלי עם בן הזוג יהיו רציניים יותר ונרצה להקים יחד משפחה כנראה שזה יהיה בקיבוץ, יחד עם המשפחה והדודים שלו. האם זה לא הופך את הבעיה לגדולה יותר? בנוגע למעבר למקום שהוא לא הקיבוץ זה קצת לא אפשרי כי העבודה שלו שם.

אורית יקרה,
את אומרת שלמרות שמדובר במשפחה הלא מיידית, בעצם, בסביבת הקיבוץ הם די מיידיים באופן מעשי. האם זה ישפיע? - אני לא יודע. תצטרכי את זה לבדוק, אם כך, עם בן זוגך, וכנראה מוקדם משהערכתי. אני לא חושב שנכון לוותר מראש על משהו שאת מאד רוצה ושחושבת שיעשה לך טוב. אבל כדאי לבדוק עם בן זוגך את החששות שלך, לפני שאת מחליטה על נסיגה. אחרי הכל, גם מגיע לו לדעת להילחם עם משהו שהוא רוצה, ולהבין את הקשיים שלך ולהחליט שהוא רוצה לעזור לך להתגבר עליהם. מגיע לו שתתני לו את הקרדיט שהוא מבין, ושיהיה מוכן להיות לצידך.