התמודדות עם ביקורת וזוגיות

אני בת 39, נשואה 7 שנים ועם 2 ילדים מקסימים (בת 5 ובן שנה). אני ובעלי עובדים בתחום הסוציאלי, והחיים שלנו עמוסים טכנית וגם רגשית, כי שנינו עובדים עם אנשים הזקוקים לליווי מיוחד ונחשפים לצדדים פחות נעימים של העולם. לצד זה, אנחנו מקיימים בית אוהב, שמח וטוב עבור שני ילדינו. אנחנו מאד מתואמים בננו, הן מבחינה לוגיסטית (מצאנו סדר שבוע שמאפשר לשנינו לעבוד כמה שצריכים, וכל אחד תורם לחלוטין את חלקו) והן מבחינת סגנון חינוך וערכים ומה שחשוב לנו. כמובן שיש מה לשפר בתחום ארגון הבית וכאלו, אבל בסך הכל המצב הביתי טוב.הקושי שלי הוא סביב היחסים הזוגיים עצמם. יש הרבה מעלות ביחסים שלנו- שיח ואכפתיות ויכולת לתקשר דברים ולדבר על מה שמפריע- אבל אני מרגישה מאד מתוסכלת מכך שאין לנו אותו הומור ולא מספיק כייף לי אתו, כייף פשוט.. בעלי הוא די רציני, ולי בא מישהו הרבה יותר ציניקן בשיחה, שיגיד הערות קצרות ומשעשעות ואמצא את עצמי צוחקת ממנו, ובעלי הוא לא כזה במהות. לעתים יש לו בדיחות טובות אבל הוא לא טיפוס שמחובר למדיום של הומור באופן טבעי, הוא יותר איש חושב והגותי ורציני, מתעניין בהרבה דברים.. ואם הוא כבר מתבדח, הרבה פעמים זה עוד יותר מעצבן אותי כי זה לא קולע.. זה ליד... לעתים לא קרובות בכלל יש לנו ימים של כייף (ביציאה מסוימת לבית קפה לפני שנה ומשהו היה נהדר וצחקנו והרגשתי חיבור ואהבה כלפיו.., בעשיה של דברים ביחד היו כמה דברים ממש נעימים, כמו הליכה לריקודים- משהו לא מילולי.. פה ושם קורים רגעים כאלו בבית), אבל אני הרבה פעמים במין מתח פנימי כשאני אתו, מה שבטח לא מוסיף ליכולת שלי לצחוק ולהיות קלילה..למעשה מאז שהכרנו חוויתי את המתח הזה (זה אפילו משתפר עם הזמן). מעולם לא הייתי ממש מאוהבת בו או נמשכת אליו בצורה חזקה. חשוב לומר שכך הייתי בתחום הזוגי תמיד, עם נטייה לחוסר שביעות רצון והרבה ביקורתיות וטענות ואי - שקט ולא נוטה להתאהב... אבל כיום אני מבינה יותר את עצמי בעבר ומדוע בחרתי מה שבחרתי ומדוע הייתי כזו ביקורתית וקשה- ואני מרגישה שיתכן שיכול היום להיות אחרת, שהיום כן אצליח להתאהב ולהרגיש דברים שלא הרגשתי, כי עברתי כברת דרך טיפולית, ואולי אוכל היום למצוא לי מישהו שיותר מתאים לי בהיבט של החשוב הזה עבורי של ההומור- הרי יש כאלה. אבל מצד שני יש את הבית והילדים הפחד... בעבודה שלי כרגע יש בחור חדש, שאני ממש לא מכירה אבל הרגשתי איזה vibe בננו והוא משתמש בהומור הציני הנעים הזה שבא לי כל כך שיהיה לבעלי.. אני לא מתכננת שום קשר אתו חס וחלילה, אבל עצם המפגש אתו מערער אותי לעתים כי מזכיר לי מה חסר לי בבית ושזה יכול להיות עם אחרים..בקיצור דילמה מורכבת, של הרבה אי וודאות ושאלה האם ניתן לשפר עוד בתוך המערכת הקיימת ורווח והפסד וכו', מצב כל כך מורכב ולא ברור מה נכון לעשות, הטוב והרע כל כך מאוזנים..

סביון יקרה,
אמרת משהו חשוב - שאת מבינה היום, לאחר תהליך טיפולי, מדוע היית ביקורתית וקשה. להבין זה לא מספיק. השאלה העיקרית היא אם את גם יודעת להסתפק בחוסר שלמות, בשל הדברים הטובים שיש. אחרי הכל, נניח לרגע שאותו בחור מהעבודה שלך באמת יתאהב בך, ותלכי איתו, בשל חוש ההומור הנפלא שלו, שמתחבר אליך. האם לא יחסרו לך אז, אולי, כל אותם דברים שטובים בבעלך? כאן את הרי עם "קופסה שחורה", שאת לא יודעת עליה מספיק. לא על איך הוא עומד בלחצים, לא על האמפתיה שלו כשאת צריכה אותה, לא על חום הכתף שלו, ועוד ועוד.יש לך זוגיות טובה, וקחי בחשבון שכאשר את מוצאת מישהו שמשלים לך חסך מסויים, ומאפשרת לעצמך להתמסר מחשבתית לדמיונות הקשורים לאותו אדם, ולהתחבר אליו מעשית דרך שיחות קרובות שמעצימות את תחושת האפשרות והנגישות של האלטרנטיבה, את מרחיקה את עצמך רגשית מבן זוגך, ובכך גם מעצימה את החסך בדברים שהקשר ביניכם חלש יותר.את אומרת שלפעמים זה כן ישנו. אולי הפתרון שלכם צריך להיות יצירת תנאים שיאפשרו לכם יותר את הרגעים האלה. נראה לי שגם אם יש לזה מחיר - כלכלי, ומאמץ לוגיסטי, הוא שווה השקעה. ה"חיים" האלה, שאתם יכולים להשיג מדי פעם, חיוניים לך ולזוגיות שלכם.