התמודדות עם חמות כועסת

ד"ר שלום רב,יש לי בעיה קשה וממושכת עם חמותי. היא התאלמנה לפני 7 שנים (עוד לפני שהכרתי את בעלי - אנחנו נשואים שלוש שנים + ילד בן שנה). מאז שבעלה נפתר היא וילדיה החלו לשמור שבת. גם בעלי שמר שבת, אך כמה שנים אח"כ החליט שזו לא דרכו, אך מתוך "כבוד" לאימו ומתוך רצון למנוע עימותים הוא הסתיר זאת ממנה והקפיד "לשמור שבת" כשהוא איתה.כשהכרתי אותו, הכרתי אותו כמסורתי, לא כדתי. נסענו בשבתות. רק כשהקשר בינינו התחזק הוא סיפר לי על אביו ועל כך שמשפחתו שומרת שבת. אני גם מאמינה וגם אני מסורתית, כך שלא הייתה לי שום בעיה עם זה. היינו עושים כל שבת שנייה אצל אימו ומכבדים אותה ואת השבת. כשהיינו עושים סופ"ש אצל הוריי היינו נוסעים. לא פעם אמרתי לבעלי (אז היה חברי) שכדאי לו לגלות לאימו את האמת, כי השקר יפגע בה, אך הוא העדיף להסתיר זאת מפניה.כשהתחתנו ועברנו לגור קרוב אליה, כבר לא הייתה דרך להסתיר זאת. אחרי לא מעט ריבים בינינו, כשבעלי רצה שנוותר על נסיעות בשבת כדי לא "לפגוע בה", הוא נאלץ לבסוף לומר לה שאנחנו נוסעים בשבת. זה היה לו קשה מאוד וגם היא, כצפוי, קיבלה את זה קשה מאוד מאוד. בעלי אמנם מכחיש זאת, אבל אני יודעת שעד היום היא מעלה את הנושא בפניו ועושה לו "מניפולציות רגשיות" בנושא הזה. היא אפילו "כינסה" את שנינו לשיחה ובה היא הבהירה לי שהיא מאמינה שרק בגללי הוא הפסיק לשמור שבת, שזה לא נעשה מרצון חופשי שלו אלא מתוך אילוץ וכו' וכו'. לא עזרו כל ההסברים שלי. היא עדיין בשלה. כאן רצוי להדגיש ש"חזרתו בשאלה" של בעלי אינה קושרה אליי כלל וכלל. זה התחיל עוד לפני שהכיר אותי, כשהיא לא בסביבה הוא זה שמתכנן נסיעות לכל מיני מקומות בשבתות והוא כל הזמן מדבר על זה שכשבנינו יהיה גדול ניסע איתו לכל מיני מקומות בשבתות.הבעיה היא, כאמור, חמותי: מאז היא מתייחסת אליי בקונקרטיות ולא יותר מזה. פעמיים קרה שבאנו אליה לארוחת ערב בערב שבת ואחרי הארוחה היא פשוט נכנסה לחדר מבלי לומר כלום ואפילו כשהלכנו היא לא אמרה שלום. פעמים רבות אנחנו באים אליה והיא עוקצת אותנו בנושא. השיא היה ביום שבת האחרון כשבאנו לבקר אותה. הייתה שם ילדה קטנה דתייה, שכנה שלה. הילדה אמרה משהו על השבת, אז חמותי אמרה לה "לא, אנחנו לא נוסעים בשבת. אסור לנסוע בשבת. מי נוסע בשבת ? הגויים !!!". אני כהרגלי התעלמתי (גם כי אני לא טיפוס של מריבות וגם כי אני מעדיפה פשוט להחריש למען בעלי, כי אני יודעת שהריחוק ביני לבין אימו מאוד מפריע לו). אבל המצב הזה מאוד מקשה עליי: אני חשה המון טינה כלפיה. היא לא מפסיקה לנצל את טוב ליבו של בעלי ואת העובדה שהוא חש המון כבוד ואחריות כלפיה. היא כל הזמן מנדנדת בנושא, עוקצת, עושה פרצופים. בעלי מאוד קשור אליה וזה יוצר מצב שכל פעם שאנחנו רוצים לנסוע לאנשהו בשבת הוא נכנס למין מתח כזה כי הוא יודע למה זה יגרום. האבסורד הוא שגם אני כבר כמעט ולא מתכננת נסיעות בשבת כי אני יודעת לאן זה יוביל... כל פעם שאנחנו רוצים לנסוע הוא הולך אליה (לבד, בנראה כדי לחסוך ממני את הסצינה) מראש כדי להודיע לה ולהכין אותה.מה עושים כדי לגרום לאישה הזאת להבין שלבעלי יש זכות לחיות את חייו כפי שהוא מוצא לנכון ושאין לה זכות להתערב יותר ?י

מיתר יקרה,
ראי, כואב לה שבנה מחלל את השבת. קל לה להאשים אותך כמי שקלקלה את החינוך שלה, במקום להאשים את עצמה, שהחינוך שלה לא הספיק. התוצאה היא שהיא נלחמת בדרכים שהיא מכירה למען, מה שהיא חושבת, הצלת בנה. ומה שהיא עושה, כל מה שהיא עושה, זה הכלים שיש לה במאבק הזה. הקושי הוא לא חמותך. זה מה שהיא, היא באמת מאמינה בצדקתה, ואין לך מה לשנוא אותה. זה מה שהיא, והיא לא יכולה לנהוג אחרת. את יכולה שלא להסכים, אבל זה כל מה שאת יכולה לעשות בעניינה. הדבר היחיד שאת כן יכולה לעשות, הוא להקל על בן זוגך לנהוג לפי שיקול דעתו, ואת זה את יכולה לעשות לא על-ידי שתבטלי את אמו ואת דעותיה, אלא על-ידי עידוד חיובי ותמיכה בדרך שהוא מאמין בה.

(הודעה ללא תוכן)