ביקורת בזוגיות: איך לתקשר נכון

שלום
ד"ר חסון .המצב שלי מאד ירוד בימים האחרונים, ואני מרגיש טרוד ולא רגוע.אני ואשתי נשואים 7 שנים. יש לנו ילד מקסים בן 4.אנו גרים אצל חמותי ביחידה נפרדת כבר כשנתיים, ומתעתדים לבנות בית פרטי.יחסי עם הוריה די קורקטים, כשמדי פעם אני מרגיש תחושה של התנשאות מצדם כלפי.הבעיה המהותית במערכת היחסים שלנו היא חוסר היכולת לתקשר אחד עם השני בלי לצור אנטגוניזם. אשתי בחורה די אדישה לדברים, ואני די שקול ומדוד.מכאן נובעות רוב בעיות התקשורת בינינו . בדרך כלל אני מעיר הערה כתגובה למעשה או לאי מעשה שאשתי בצעה או לא ביצעה, כשהמטרה היא הערה בונה ( אני באמת מאמין שכולנו טועים בהתנהגותנו, וזה בסדר ואנושי, אך אני חושב שאנו צריכים ללמוד מטעיות על מנת למנוע הישנותם בעתיד ולקדם את מערכת היחסים ולא לנוונה). אשתי פשוט לא מסוגלת לקבל ממני את הביקורת. אני מרגיש שבמקום לשמוע את ההערה, להפנימה ולהבין שהיא מגיעה ממקום של רצון לשיפור הזוגיות, היא עסוקה בהכנת התגובה וגלגולה אלי.דוגמא: הילד שלנו ירד עם אשתי במדרגות נעות בקניון כשהוא על ארבע, אני צפיתי בכך מלמעלה. בנס לא נתפסה לו החולצה במדרגות הנעות. כשצעקתי לעברה להרים אותו, היא לא התכופפה וניסתה להזיזו עם רגלה בנונשלנטיות. כשהערתי לה על כך, היא אמרה בתוקף " עובדה שלו קרה לו כלום", ו "אל תהיה היסטרי".לאחר שנים של ניסיונות להסביר שאני חבר ולא מתמודד, שאנחנו ביחד ולא מתחרים, נוצר מצדי סוג של תסכול עצום, שהתבטא בחוסר סבלנות וחוסר איפוק (לעיתים שימוש במילים לא יפות ) כלפי איישתי.אני יודע שהתגובה אינה ראויה, אך הרגשתי שזו הדרך היחידה איך שהוא לפרוק את תסכוליי.כשדברי עם אשתי על הנושאים וניסתי להגיע איתה לפתיחות, היא טענה שאני מעיר יותר מדי ושפשוט אפסיק להעיר.באמת בחודשים האחרונים הפכתי להיות אפאטי ולא פיתחתי דיון באי ההבנות שנוצרו בנינו. הבעיה בהתנהגות זו, היא שפשוט לא דיברתי על דברים אחרים והיה לי קשה להיות שמח ורגיל.ברם, דווקא כעת כנראה סבלנותה של אישתי התפקעה.לאחר שהגבתי בפנים חמוצות על התנהגות לא נכונה לדעתי בעניין גידול הילד, היא פנתה אלי ואמרה שהיא רוצה להיפרד לחודש חודשיים שלושה.נכון להיום אני על המזוודות ומחפש דירה לשכור.אני לא מפסיק לשאול את עצמי מדוע האם אני לחצתי יותר מדי, או האם היא אטומה מדי.האם יש דרך להציל את מערכת היחסים.

בעל טרוד יקר,
אנשים לא אוהבים לקבל ביקורת, גם כשהיא בונה. בדרך כלל אנחנו תופסים את הביקורת כמשהו שמופנה נגדנו, וכחוסר הערכה. ויש דרכים לעשות זאת, להדריך ולהנחות, בדרך טובה יותר. לו היית מצליח לעשות זאת בדרך אחרת, אזי, כאשר היה קורה משהו שהוא באמת מסוכן (אם, למשל, זה היה המצב עם הבן במדרגות הנעות), והיית מרים את הקול, היא היתה לוקחת את זה הרבה יותר ברצינות. אבל כאשר היא שומעת כל היום "זאב, זאב" באותו הטון על דברים קטנים וגדולים, היא לא יכולה לראות אצלך את ההבדלים בדחיפות של הדברים שעליהם אתה מדבר. ואתה, בתסכול שלך שהיא לא שומעת לך, מגביר את הטונים גם על דברים קטנים, ומנמיך את הסיכוי שהיא תשמע לך בדברים גדולים.כאמור, יש דרכים נעימות יותר להסביר את הצרכים שלך לצד השני, ולהפעיל אותו דרך מסרים ועידודים חיוביים, ובאמירות נוחות יותר. יש מי שזה בא לו טבעי, ויש מי שצריך ללמוד את זה. וזה אפשרי. אם אתה באמת מוכן ללמוד, קח את זוגתך, אמור לה שאתה מבין שיכול להיות שיש לך בעיה בהעברת המסרים שלך, ושאתה רוצה ללכת ליעוץ זוגי ללמוד איך לעשות את זה אחרת. יכול בהחלט להיות שיש לנישואים שלכם סיכוי, בהנחה שזו הבעייה העיקרית שלכם, ובתנאי שתעבדו על הנושא הזה, של תקשורת נוחה ובונה. ויכול להיות ש"תעבדו", זה בעיקר אתה.אתן לך שני משפטים שכתבת:" אני יודע שהתגובה אינה ראויה, אך הרגשתי שזו הדרך היחידה איך שהוא לפרוק את תסכוליי."ברור שזו אינה הדרך היחידה, וברור גם לך שהדרך הזו הזיקה לך, כי היא גרמה לזוגתך שלא להרגיש בנוח בנוכחותך. זו הדרך היחידה שהרגשת שאתהמסוגל לה, אבל זו גם הדרך להוציא אותך אל מחוץ לבית, כי היא היתה, כפי שאתה רואה היום, דרך מזיקה. אתה חייב ללמוד לנהוג אחרת, גם במצבים קשים. ואין לי ספק שזה לא קל."באמת בחודשים האחרונים הפכתי להיות אפאטי ולא פיתחתי דיון באי ההבנות שנוצרו בנינו. הבעיה בהתנהגות זו, היא שפשוט לא דיברתי על דברים אחרים והיה לי קשה להיות שמח ורגיל.ברם, דווקא כעת כנראה סבלנותה של אישתי התפקעה."המלה שלך, "דווקא כעת", אומרת כאילו ציפית ממנה אחרת, להבין את הקושי שלך ולקבל אותך. אלא שכאשר אתה לא נעים, גם לה לא נעים להיות איתך. אם אתה רוצה שהיא תהיה איתך, אתה צריך ללמוד להנעים לה את השהות איתך, אחרת למה שתהיה שם?משפטים אלה מעידים לי שאתה כואב את כאבך, אבל מתקשה לראות את הצרכים שלה. זה צריך להיות חלק מתהליך הלימוד שתצטרך לעבור בתהליך השיקום הזה.