התמודדות עם חוסר התאמה בזוגיות

שלום,
אני נמצאת בזוגיות של פרק ב'. לכל אחד ילדים משלו.אני בת 40 ובן זוגי בן 50. יחד 9 חודשים וגרים בנפרד.יש לנו קשר מאוד מיוחד עם משיכה מדהימה וחברות טובה. אנחנו מאוד נהנים לבלות ולהיות ביחד ומחכים לכל פגישה.עם זאת יש לנו בעיה שחוזרת על עצמה. לבן זוגי יש קושי מסויים עם זוגיות.במהלך התקופה שאנחנו יחד הוא כל פעם "בורח" כשיש קצת בעיות ולפעמים גם כשאין בעיות. מס' פעמים זה קרה כאשר כעסתי על משהו שעשה. הוא טוען שאני צודקת אך לא אוהב את הדרך שבה אני אומרת את הדברים (אני אדם מאוד ישיר ואולי אני קצת בוטה בעיניו בכעס שלי).התוצאה בפועל שהוא מתעלם ממני כמה ימים. לפעמים זה גם קורה ללא שום התראה כשהכל בסדר בינינו.אני מאוד עובדת על עצמי לעדן כמה שניתן את התגובות שלי אבל נראה לי שהפגיעות שלו כבר מוגזמת ואני ממש נזהרת במה שאני אומרת ואיך שאני אומרת אבל אתה יודע...קורה גם שזה לא מסתדר.לי אישית קשה כשהוא לא מדבר איתי יומיים-שלושה. אני ממש מטפסת על הקירות כי נראה לי שהוא הולך להיפרד ממני ואז אני ממטירה עליו סמסים אוהבים וזה מסדר את העניינים (עד לפעם הבאה).אנחנו אוהבים אחד את השני אבל אצלו בכל פעם שאמרתי משהו לא במקום או שהוא שוב נסגר - אז הוא הולך אחורה ברגש ולוקח זמן עד שהוא חוזר לעצמו ולאהבה שלו אליי.הוא ציין בפניי שהבעיה הזו שלו חוזרת על עצמה בכל הקשרים שלו.הוא גם אומר שהוא פשוט צריך קצת זמן לשכוח מה שקרה בניגוד אליי שאני "מדלגת" על ריבים ולא כועסת לאורך זמן.הוא טוען כל הזמן שאני הקשר הכי טוב וארוך שהיה לו מאז הגירושים (כבר חלפו מס' שנים טובות).אני ממש לא רוצה לוותר עליו כי כשהכל טוב זה לא רק טוב אלא מדהים (וזה משהו שגם הוא אומר כל הזמן).מעולם לא אהבתי או נקשרתי כ"כ למישהו ואני מרגישה שברוב המובנים אנחנו מאוד מתאימים.חשוב לי גם לציין שמדובר בגבר עם לב טוב חם ומעניק אך כשהוא נכנס ללופ הזה שלו הוא הופך למתעלם ואגוצנטרי.הוא התחיל טיפול לפני כחודשיים אבל אני לא רואה שינוי כלל.מה אני עושה? איך אולי אני יכולה לא להילחץ בכל פעם שהוא מתנהג כך?האם זו התנהגות הגיונית או מוגזמת?תודה רבה על המענה,מיכל.

מיכל יקרה,
יש לכם חוסר התאמה מסויים, והשאלה היא איך תתגברו עליו לאורך זמן. את טוענת שהוא רגיש מדי, והוא בודאי טוען שאת בוטה ותוקפנית מדי, וכאן בדיוק הפער ביניכם. כשאת כך, הוא מוכן למחול לך על זה, אבל צריך את הזמן. כשהוא לוקח את הזמן, את מאבדת ביטחון ומטפסת על הקירות. מבחינתו ומבחינתך אלו מעגלים של עליות ונפילות, סולמות ומגלשות, וזה לאורך זמן עלול לערער אתכם.בקשי ממנו שכאשר זה קורה לו (או לך, ולכן הצורך שלו להתרחק), שישתדל לתת לך מועד חזרה. כלומר, "אני צריך יומיים להתאפס, ואחזור". אם הוא יכול באותו רגע, כי יתכן שבאותו רגע הוא מאבד תקווה. אבל גם אולי לא. מה שלא ברור לי זה למה רק הוא בטיפול, ואם המרחק שהוא צריך מדי פעם הוא גורם היחיד לכך שהוא בטיפול. קחי בחשבון שאם את לא בטיפול בעניין הכעסים שלך, הוא רואה את עצמו לוקח אחריות, אבל לא רואה שגם עושה אותו הדבר. זה לא בדיוק מוסיף לו ביטחון שהוא יוכל לקבל בקשר איתך את השקט הנפשי שהוא זקוק לו. את צריכה ללמוד ליצור איתו תקשורת אחרת, פחות בוטה ופחות כועסת. כדאי שתלמדי לכעוס פחות כשהוא לא מסכים איתך, וכשהוא חושב אחרת. כדאי גם שתקבלי את העובדה שהוא מתקשה להתאושש לאחר מריבה, במקום לחכות שילמד להתמודד עם זה. יש דרכים אחרות, רק שאת לא בוטחת בהן, ואת לא מורגלת בהן. כדאי שגם את תקחי אחריות. כרגע, את בעיקר מאשימה אותו. האם זה מה שהוא מרגיש גם במריבות שלכם, ולכן קשה לו איתן?